Citation 1
stringlengths 9
126
| Citation 2
stringlengths 7
158
| Conection Type
stringclasses 19
values | Text 1
stringlengths 5
123
| Text 2
stringlengths 3
155
| Category 1
stringclasses 12
values | Category 2
stringclasses 15
values | Content 1
stringlengths 1
87.3k
⌀ | Content 2
stringlengths 1
141k
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
Nedarim 46b:5 | Rashash on Nedarim 46b:4 | commentary | Nedarim | Rashash on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | רא"ש ד"ה אבל בבציר לא. אם יש למשכיר פחות מרביע כו'. כצ"ל: |
Nedarim 46b:5 | Rif Nedarim 15a:6 | commentary | Nedarim | Rif Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | (דף מו ע"ב) גמ' וכמה תפיסת יד אמר רב נחמן למחצה ולשליש ולרביע אבל בביעין מותר אביי אמר אפי' בביעין נמי אסור וה"ד דשרי כגון דמקבל בטסקא: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:14 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | נפל ובניה הא לית הוא. פי' נפקא מינה כגון שנפל וחזר ובנאו דאי תפסינן לשין זה פנים חדשות באו לכאן ואינו זה ומותר בו ואי תפסינן לשון ביתך מ"מ ביתו היא ואסור ואמרינן נשמעינה מן הדא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני או בית אלמנות לבתי פי' והיה לו באותה שעה בית חתנות או בית אלמנות וכיון דכך הרי הוא כאילו אמר בית זה וקתני שאם נפל אין היורשים חייבין לבנותו דכמות שהוא עכשיו משמע. ולענין נדרים נמי כי אמר ביתי זה או ביתך זה ונפל מותר בו דפנים חדשות יש כאן אבל אמר ביתי ונכסי או ביתך ונכסיך ונפל ובנאו המודר אסור בו ושמעינן נמי דביתך זה וביתי זה לשון זה תפסינן בין לקולא בין לחומרא שאם נפל ובנאו מותר בו ואם לא נפל אע"פ שמת או מכרו או נתנו אסור בו המודר: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:13 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | ירושלמי ביתך זה משום מה אתה תופסו. פי' איזה לשון אתה תופס בתר ביתך אזלינן דמשמע בעודו שלך או בתר זה דמשמע לעולם: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:12 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | כללא דמילתא לעולם בעינן שיהא ברשות האוסר או הדבר הנאסר או האדם הנאסר כגון פירותיו שהן ברשותו על חבירו שאינו ברשותו או פירות שאינם ברשותו על עצמו שהוא ברשותו אבל לא פירות שאינם ברשותו על חבירו שאינו ברשותו והכי איתא בהדיא בפ' אע"פ גמ' [עלה] דמתני' דהמקדיש מעשה ידי אשתו [בדף נט.] כדכתיבנא התם בס"ד: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:11 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | גמ' בעי אבימי קונם בית זה שאתה נכנס בו ומת מדיר או שמכרו לאחר מהו. פי' מי אמרינן דדוקא כי אסר נודר עליה בית זה (אבל) איסור עולם אבל כשאסרו בעליו על אחרים אפילו בלשון זה אי נמי לשון אחר מפורש יותר לא מהני שאין אדם אוסר נכסיו על חבירו לכשיצאו מרשותו אע"פ שאמרו כן בפירוש או דילמא מצי למיסר נכסיה לעולם על חבירו אפילו לכשיצאו מרשותו וא"כ כי אמר בית זה דמשמע איסור עולמית אע"פ שמת או שמכרו המודר אסור בהם ופשטינן דאדם אוסר על אחרים דבר שברשותו לכשיצאו מרשותו בין שאמר כן בפירוש בין שאמר בית זה ונכסים אלו וה"ה לביתי זה ונכסי אלו או ביתך זה ונכסיך אלו איסור עולם משמע אבל אמר ביתי או נכסי דלא משמע אלא בעודם שלו כי נפקי לגמרי מרשותיה משתרי מודר בהן ולעולם אין אדם אוסר על חבירו דבר שלא בא לעולם ושאינו עכשיו ברשותו אבל אוסר הוא על עצמו דבר שלא בא לעולם ושאינו ברשותו אע"ג דמידי דמיתסר ליתא בעולם איהו דמיתסר בהו הוי ברשותו דנפשיה לאיתסורי: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:10 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | בית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח מת או שמכרן לאחרים אסור. פירוש שזה הלשון משמע שאסרו עליו לעולם ממי שיהא ואפילו הפקירו שאין לו בעלים: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:9 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | מת או שמכרו או נתנו לאחר מותר. דביתך ושדך משמע כל זמן שהם שלך והרי אינם שלו מיהו דוקא שמכרם או נתנם לאחרים אבל מכרם או נתנם למודר עצמו אסור כדאמרינן לעיל [דף לד:] בשמעתא דככרי עליך אסור ודוקא או מכרו או נתנו וה"ה החכירו חכירות עולם אבל השכירו או משכנו אפילו לאחרים אסור דאכתי שמו עליו וביתו ושדהו מיקרי: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:8 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | מתני' האומר לחבירו קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני חורש. פירוש אם אני נכנס או אם אני לוקח אותו: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:7 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | דמקבל בטסקא. פי' שהוא אצל הלה בחכירות דבר ידוע בכל שנה בין עושים פירות בין אינם עושים פירות והא קמ"ל דאע"ג דאי לא יהיב חוכר טסקא לא אכיל ארעא אפילו הכי כמה דיהיב טסקא ארעא דחוכר מיקרייא ואם החכירו לאחר הנדר הרי הוא כאילו מכרה לאחרים והמודר מותר בהם כשלא אמר נכסים אלו כדלקמן ואם כבר החכירם לאחרים קודם הנדר מסתברא נמי דשרו דאף על גב דקונם הוא מפקיע מידי שעבוד משכונא או שכירות משא"כ בהקדש דעלמא כדאי' בפ' אע"פ [דף נט.] ה"מ היכא דאסרינהו להנהו נכסי בפירוש דכיון דקונמות קדושת הגוף איסורא חייל אגופא ולא אפשר למלוה למגבי מינייהו ולא לאשתמושי בהו אבל היכא שאסר המדיר נכסיו על חבירו אין בדעתו לאסור עליו מן הסתם אלא נכסים שיש לו בהם תפיסת יד והם בכלל נכסים שלו לגמרי הא אילו אסר מרחץ ובית הבד שלו על חבירו בפירוש פשיטא דאיתסר בהו בשכבר היו מוחכרים למודר עצמו דבין שנדר הוא או שהדירו חבירו מנכסיו אין מרחץ ובית הבד בכללו מן הסתם וכן הדין בשכירות בית או משכנתא שהיו מושכרים או מושכנים קודם הנדר בין לאחרים בין לנודר אינם בכלל נכסיו של מדיר מן הסתם ואינם נאסרין עליו ואפילו לאחר זמן השכירות והמשכונא דהא לא חל נדרא עלייהו מסתמא מעיקרא וכיון דכן תו לא חייל וכאילו קנה המדיר נכסים דמי וכן כתבו מקצת חכמי הצרפתים אבל יש מרבותינו ז"ל שכתבו דדוקא ארעא דיהביה לטסקא דכל כמה דיהיב טסקא הוי למארי טסקא לעולם עד סוף כל הדורות ומורישה החוכר לבניו הוא דלא הוי בכלל נכסיו ולא חייל עלייהו נדרא כדאמרן אבל שכירות או משכונא הרי הוא בכלל נכסי הבעלים דמצי למסרינהו בקונם ובין שהיו מושכרין או שהיו ממושכנים למודר עצמו או לאחרים הרי הן נאסרין עליו בין שנדר הוא או שהדירו חבירו מנכסיו וראוי להחמיר למעשה: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:6 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | גמ' היכי דמי. שאין לו בהן תפיסת יד דשרי: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:5 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | אם יש לו בהן תפיסת יד. למדיר אסור למודר ליהנות מהן דנכסי מדיר הן ואם אין למדיר בהן תפיסת יד מותר המודר ליהנות בהן דנכסי של (ג) מוכר חשיבי: |
Nedarim 46b:5 | Ritva on Nedarim 46b:4 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one prohibited by a vow from deriving benefit from another and he has a bathhouse or an olive press in the city that is leased out and available for public use, the forbidden party may use it only if the owner has forfeited his own right to profits from usage. The Gemara asks: And how much is this right to profits from usage that prohibits the subject of the vow from entering the bathhouse? Rav Nahman said: In cases where he receives one half, one-third, or one-quarter of the profits of the bathhouse. But in a case where he receives less, it is not forbidden. Abaye said: Even in a case where he receives less, it is forbidden. If so, what are the circumstances in which it is permitted and he is not considered to have a right to profits from usage? Where he completely forfeits all profits and receives only an annual rental fee [ taska ] from a tenant. | מתני' המודר הנאה מחבירו ויש למדיר מרחץ ובית הבד מושכרין בעיר. פירוש שהשכירן קודם הנדר הן למודר הן לאחרים: |
Nedarim 47a:1 | Rosh on Nedarim 6:2:1 | commentary | Nedarim | Rosh on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | מתני' הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא במעשה רתחתא אמר קונם היורד לקדירה שאני טועם אסור בכל המתבשלים בקדירה. ירושלמי ה"ב איזה מעשה רתחתא כגון חלקא וטרגיז וטיסני סולת ואורז זריד וערסן: גמ' תניא הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאילפס שכבר ירד לקדירה קודם שירד לאילפס מן היורד לאילפס מותר ביורד לקדירה מן הנעשה בקדירה מותר בנעשה באילפס מן הנעשה באילפס מותר בנעשה בקדירה מן היורד לתנור אין אסור אלא בפת אם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשין בתנור: מתני' מן הכבוש אינו אסור אלא מן הכבוש של ירק כבוש שאני טועם אסור בכל הכבושים מן השלוק אינו אסור אלא בשלוק של ירק דברי רבי יהודה שלוק שאני טועם אסור בכל השלוקין מן הצלי אינו אסור אלא מן הצלי של בשר דברי רבי יהודה צלי שאני טועם אסור בכל הצלויין מן המליח אינו אסור אלא מן המליח של דג מליח שאני טועם אסור בכל המלוחין ירושלמי ה"ו סברין למימר מלוח עולם הא לשעה לא אמר ר' יודן ממה דתנינן לעיל (נדרים דף יח.) הרי עלי כבשר מלוח וכיין נסך הדא אמרה מליח לשעה מלוח הוא. דג דגים שאני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחין בין טפלין בין חיין בין מבושלים ומותר בטרית טרופה. מותר בציר ובמורייס הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה ומותר בציר ומורייס הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס: גמ' תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר דג דגים שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שאני טועם אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שאני טועם אסור בין בגדולים בין בקטנים דלשון בני אדם דג גדול משמע דגה משמע הקטנים. ירושלמי ה"ז איזהו גדול ואיזהו קטן רבא בר מר רב זעירא כל נון דאנא אכיל ליה פחות מליטרא לבי דדנא מטעים ליה ומסתברא הכל לפי שרגיל לקרות לו דג קטן: |
Nedarim 47a:1 | Ran on Nedarim 47a:1:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | מתני' האומר לחבירו קונם לביתך שאני נכנס - כלומר למה שאני נכנס בו: |
Nedarim 47a:1 | Ran on Nedarim 47a:1:2 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | שדך שאני לוקח - כלומר אם אקחנו: |
Nedarim 47a:1 | Ran on Nedarim 47a:1:3 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | מת או מכרן לאחר מותר - דביתך אמר והשתא לאו ביתיה הוא וה''ה דאי נתנן לאחר נמי שרי אלא להכי נקט מכרן לאשמועינן דדוקא מכרן לאחר אבל אמר ביתך שאני נכנס ומכרו לו אסור: |
Nedarim 47a:1 | Ran on Nedarim 47a:1:4 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | קונם לבית זה שאני נכנס ושדה זה שאני לוקח מת או מכרו לאחר אסור - דכיון דבית זה קאמר שויה עילויה חתיכה דאסורא הלכך אפילו מכרו לאחר אסור והוי יודע דכי היכי דבית זה חמור מביתך לענין מכרן לאחר הכי נמי ביתך חמור מבית זה לענין נפילה דאי אמר ביתך שאני נכנס ונפל ובנאו אסור ליכנס בו דכל שהוא ביתך משמע ואי אמר בית זה ונפל אף ע''פ שחזר ובנאו מותר בו דכיון דנפל אזדא ואי אמר ביתך זה משום זה אתה תופסו בין לחומרא דמכירה בין לקולא דנפילה והכי איתא בירושלמי ביתך זה משום מה אתה תופסו משום ביתך זה נפל ובני הא לית הוא ושמעינן מן הדא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני או בית ארמלות לבתי ונפל היורשים חייבים לבנותו בית זה ונפל אין חייבין לבנותו ומסתברא דכי אמרינן בביתך שאני נכנס דאי נפל ובני ליה אסור לאו דוקא נפל ובני ליה במקומו דה''ה אם בנהו במקום אחר אסור דכל שהוא ביתך קאמר והאי דנקט נפל ובני לרבותא נקטיה דבאומר בית זה אע''פ שחזר במקומו וכמדתו הראשונה מותר: |
Nedarim 47a:1 | Ran on Nedarim 47a:1:5 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | גמ' בעי אבימי קונם לבית זה שאתה נכנס מת או מכרו לאחר מהו - כלומר דנהי דאמרי' במתניתין דבאומר בית זה מכרו לאחר אסור ה"מ באוסר על עצמו דמצי אסר אנפשיה בית זה בין שיהא שלו או שימכרנו לאחר אבל אחבריה נהי דבית זה לעולם משמע וכדמוכחא מתניתין מיהו לא כל הימנו לאסרו לכשיצא מרשותו דה"ל נכסי חבירו על חבירו וה"ה דמבעיא ליה במפרש בית זה שאתה נכנס אפילו לאחר שיצא מרשותו דאפשר דלא מהני דאיהו לא מסתפק בלישנא דודאי פשיטא ליה דזה לעולם משמע וכדמוכחא מתניתין אבל עיקר בעיא היא אפילו כי בעי למיעבד הכי אי מצי עביד כיון דנכסיה השתא ברשותיה נינהו או לאו כיון דלאחר מכן נפקי מרשותיה והוי להו כנכסי חבירו על חבירו ומש"ה מייתי לה רב' ת"ש מדתנן בחייו ובמותו מת לא יירשנו דאלמא כי פריש מצי למיסר אפילו לאחר שיצאו מרשותו כיון דהשתא ברשותו נינהו וכיון דכי פריש חייל איסורא פשיטא ליה דזה כמפרש דמי דמתני' נמי הכי מוכחא ואע"ג דלעיל (נדרים דף מב:) דחינן שאני התם דאמר בחייו ובמותו כלומר דאע"ג דזה לגבי נודר עצמו לעולם משמע לגבי מדיר לא משמע הכי וכמו שפירשתי אני למעלה הכא לא ניחא לן בההיא דחיא ואמסקנא דלעיל סמכינן: והוי יודע דכי תנן הכא אם מת לא יירשנו לאו למימרא דכיון שנכסים אסורים לו בהנאה לא יזכה בהן דהא קתני בסיפא דההיא מתניתין בפרק הגוזל קמא (בבא קמא דף קט.) ויתן לבניו או לאחיו ואם אין לו לווה ובעלי חובין באין ונפרעין ואם לא זכה בגוף הנכסים היאך נותנן לבניו או לאחיו והיאך בעלי חובין באין ונפרעין אלא ודאי נכסים דידהו נינהו אלא שאינו רשאי ליהנות מהן ואיידי דתנא רישא יירשנו לומר שמותר ליהנות מהן כשאר היורשין תנא סיפא נמי לא יירשנו ולאו דוקא וכ"ת היכי קתני נותנן לבניו או לאחיו בשלמא לווה ובעלי חובין באין ונפרעין שפיר דבעלי חוב לאו מדעתיה קא מיפרעו דליהוי פורע חובו באיסורי הנאה דבכה"ג ודאי אסור דנהי דאמרינן לעיל דמבריח ארי מנכסי חברו הוא היינו כשאחר פורע שלא מדעתו אבל מדעתו ודאי אסור דהוי מוציאן מרשות לרשות ונמצא מועל אלא בעל כרחו ב"ד מגבין להן ואע"ג דאיהו ממילא מתהני לא איכפת לן אבל נותן לבניו או לאחיו היכי שרי והא מתהני מטובת הנאה דידהו ואסור כדאמרינן לעיל (נדרים דף לו:) גבי תורם משלו על חבירו וי"ל דלאו למימרא שיתנם להם ממש אלא שמראה להם מקום ואומר להם נכסי אלו אסר עלי אבא ואיני יודע מה אעשה בהם טלו לעצמכם ועשו מהם מה שתרצו וכה"ג לאו מתנה הוא אלא גוונא דהפקר וכן כתב הר"ם במז"ל בפ"ה מהל' נדרים (הל' ח) שצריך להודיעם אלו נכסי אבי שאסר עלי אבא עשאה הרמב"ם ז"ל כההיא דתנן לעיל מיניה הגוזל את אביו ומת וכו' לווה ובעלי חובין באין ונפרעין ואמרינן עלה בגמרא וצריך שיאמר זה גזל אבא: |
Nedarim 47a:1 | Rashi on Nedarim 47a:1:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | ה"ג בעי אבימי קונם בית זה שאתה נכנס ומת או שמכרו לאחר מהו: |
Nedarim 47a:1 | Rashi on Nedarim 47a:1:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | אדם אוסר דבר וכו' - ואפילו לאחר שמת או שמכרו לאחר הוי נמי אסור או לא: |
Nedarim 47a:1 | Tosafot on Nedarim 47a:1:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | מת או מכרו לאחר מותר - לפי שלא נתכוין לאסור אלא בעודו שלו: |
Nedarim 47a:1 | Tosafot on Nedarim 47a:1:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | שדה זה שאני לוקח בית זו שאני נכנס והבית שלו מת או מכרו מהו - מי אמרי' כיון דדידיה הוא אינו יכול לאסור אלא בעודו שלו דנהי דתנן בית זה שאני נכנס ומכרו אסור ה''מ כשמדיר עצמו מבית חבירו דעתו לאוסרו עליו (שהרי אסרו עליו) כשאינו שלו ומיבעיא לאבימי כשאמר בהדיא בחייו ובמותו: ת''ש כו' הכא לא דחי שאני הכא דקאמר בחייו ובמותו כדאמר לעיל דהכא כי נמי אמר בחייו ובמותו מיבעיא ליה משום דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו: |
Nedarim 47a:1 | Rashba on Nedarim 46b:6 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | בית זה שאני נכנס כו' מת או שמכרן לאחר אסור. ירושלמי [כאן פרק חמישי הלכה ג']: ביתך זה מה את תופסו משום ביתך או בית אלמנות לבתו ונפל היורשים חייבים לבנותו, בית זה נפל אין היורשים חייבים לבנותו. עד כאן. |
Nedarim 47a:1 | Shita Mekubetzet on Nedarim 47a:1 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | גמרא בעי אבימי כו'. למימרא דאדם אוסר דבר שברשות חברו לכשיצא מרשות חברו דקתני קונם לבית זה שאני נכנס ומת או שמכרו לאחר דיצא מרשות חברו ואפילו הכי אסור (והם) הכי נמי אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו. אמר רבא תא שמע בהדיא דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו. פירוש. |
Nedarim 47a:1 | Shita Mekubetzet on Nedarim 47a:2 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | אדם אוסר דבר שברשותו או לא. צריכין אנו לומר דאביי דמיבעיא ליה האי בעיא לא שמיעא ליה ההיא דלעיל פרק אין בין המודר דהתם אסקינן דרב ושמואל ורבי יוחנן וריש לקיש כולהו סבירא להו אדם אוסר. הרי"ץ ז"ל. בחייו ובמותו לא יירשנו והיינו כמו בעיא דאבימי שהרי פירוש ובמותו דהיינו לאחר שיצא מרשותו ולבית זה דמתניתין לא דמי דלא היתה ברשותו בשעת הנדר וגם לעצמו הוא אוסר ואבימי בעי באוסר שלו על של אחרים. ותימה הוא וכי אבימי לא ידע המשנה ושמא לא היה זכור באותה שעה. הרא"ם ז"ל. |
Nedarim 47a:1 | Steinsaltz on Nedarim 47a:1 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | א שנינו במשנה: האומר לחבירו "קונם לביתך שאני נכנס" או שאמר לו "קונם שדך שאני לוקח", אם יצא הבית מרשות בעליו — מותר בו. אך אם אמר "קונם בית זה שאני נכנס" הרי זה אסור בו לעולם. בעי [שאל] אבימי שאלה זו: אם הדיר את חבירו ואמר "קונם לבית זה שאתה נכנס", אם מת או שמכרו לאחר מהו דינו? האם נאמר ש אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו גם לכשיצא אותו הדבר לאחר מכן מרשותו, או לא? |
Nedarim 47a:1 | Rashba on Bava Kamma 108b:9 | null | Nedarim | Rashba on Bava Kamma | Talmud | Talmud | § The mishna teaches: With regard to one who says to another: Entering your house is konam for me, and the owner dies or sells the house, the prohibition is lifted. But if he said: Entering this house is konam for me, he remains prohibited from entering the house even after the owner dies or sells the house. Avimi raises a dilemma: If the owner of a house said: Entering this house is konam for you, and then he died or sold it to another, what is the halakha ? Do we say that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession, or not? | גמרא: אמר רב יוסף אפילו לארנקי של צדקה. כתב הראב"ד ז"ל שיש לפרשה על שניהן בין אגוזל בין אמודר נותן לקופה של צדקה וחוזר ומתפרנס מן הקופה בתורת צדקה. למדנו מדברי הרב ז"ל שהאומר בחייו ובמותו אינו כאומר נכסים אלו, שאילו האומר נכסים אלו אפילו מוכרן או נותנן לאחר אסורין לו (עיין נדרים מו, א), ואילו האומר בחייו ובמותו נותנן או מוכרן לאחר מותר. והדבר תימה בעיני, שהרי כשמת אינן של מדיר ושל יורשיו הן ואם כן למה לא יהנה מהן כאילו נותנין לאחר. ואולי בחלק הראוי לו הוא שנאסר אבל בחלק שאר היורשים מותר, והיינו דקתני אם מת לא יירשנה ולא קתני אם מת לא יהנה מנכסיו. ולפי זה האוסר נכסיו על חבירו לכשיצאו מרשותו עדיפא מהא, דהתם ודאי משמע דלעולם אסורין לו והכא אין אסורין לו אלא כל שבאו מן האב לבן בלא אמצעי. ואף על פי שלמדו שם בפרק השותפין (נדרים מז, א) ממשנתינו דין האוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לא שיהיה זה כזה ממש, אלא דמכל מקום למדנו ממשנתינו שפיר דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ויבוא לרשות אחרים, ואין לאיסורו הפסק ולפיכך אסור בהן לעולם שזה לא [פירט אלא _ ש"מ] שאמר שלא יהנה מנכסיו בחייו ובמותו (אלא שלא יירשו) [אמר שלא יירשנו _ ש"מ] ודכוותה באומר לו נכסי עליך ואף לכשיצאו מרשותו לרשות ראובן שאם יצאו לרשות ראובן ויתן או ימכור ראובן לשמעון מותר. ועוד צריך לי עיון. |
Nedarim 47a:2 | Rashba on Nedarim 47a:8 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava said: Come and hear a proof from a mishna ( Bava Kamma 108b–109a): If one says to his son: Benefiting from me is konam for you, and dies, the son still inherits from him. If, however, the father explicitly states that benefit is forbidden both in his lifetime and after his death, and dies, the son does not inherit from him. Rava suggests: Conclude from the mishna that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession. The Gemara notes: Conclude from the mishna that this is so. | בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו. וסיפא דהא מתניתין נותן לבניו או לאחיו, ואם אין לו לוה ובעלי חוב באים ונפרעין ממנו, איתא בפרק הגוזל קמא [ב"ק קח, א-ב], ומשמע שיתן המודר לבנו או לאחיו לאחר מיתת אביו קאמר, וכן כתב הרמב"ם [הפלאה הלכות נדרים פרק ה' הלכה ח'] וכתב הוא ז"ל והוא שיודיעם שהם הנכסים שאסר עליו אביו, ולמד זה ממה שאמרו גבי מתניתין [שם קח, ב וקט, א] דהגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש ואשם לבניו או לאחיו, ואם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו, ואמר רב יוסף ואפילו לארנקי של צדקה, אמר רב פפא וצריך שיאמר זה גזל אבי. וקשיא לי הא כיון דאסרינהו עליה בקונם שוינהו עליה עפרא בעלמא כשאר איסורי הנאה והיכי מצי יהיב להו לבניו או לאחיו, וכיצד בעלי חוב דידיה נפרעין ממנו, כלומר וקרעינן ליה לשטרא דבעל חוב, אדרבה הוא אסור ליתנו כשאר איסורי הנאה. ואם הוציא מעל, ובעל חוב שזכה בנכסים מן ההפקר הוא זוכה, דהוה ליה כחמץ בפסח וכערלה וכלאי הכרם. והראב"ד פירשה על אב המדיר, וזה לשונו האומר לבנו קונם אי אתה נהנה לי בחיי ובמותי ודאי נכסיו אסורין עליו לעולם, והאי דקאמר לוה ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו, אקשינן עליה בנדרים לוה ובעלי חוב באין ונפרעין, והא מתהני מנכסי אבוה שפורע חובו מהם, אלא באומר כל הזן אינו מפסיד, אי נמי בחנוני הרגיל אצלו נתן לו סתם ונוטל סתם, עד כאן לשונו. ואף על פי שלא הקשו על זו כלל בנדרים כמו שכתב הרב ז"ל, אלא שדמה אותם הרב ז"ל לאותה שהקשו בשמעתין, מן האומר לאשתו קונם שאת נהנה לי לוה ובעלי חוב באים ונפרעין ממנו, ופירקה הוא ז"ל על דרך מה ששנינו בפרק אין בין המודר, במי שמודר הנאה מחברו פורע לו את חובו, מכל מקום נראה מדבריו שמחיים דאב קאמר, ובאין ונפרעין מן האב מדעת האב קאמר, ירושלמי [כאן פרק חמישי הלכה ג'] על ההיא דמתניתין דפרק הגוזל א"ר ירמיה (חמיתיך) [חמי היך – לפי הש"מ] תנינן הכא האומר לבנו קונם שאי אתה נהנה לי אם מת יירשנו, בחליו ובמותו אם מת לא יירשנו, מה בין אהן דאמר חדא חדא לאהין דאמר תרתי תרתי. עד כאן בירושלמי. |
Nedarim 47a:2 | Shita Mekubetzet on Nedarim 47a:3 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava said: Come and hear a proof from a mishna ( Bava Kamma 108b–109a): If one says to his son: Benefiting from me is konam for you, and dies, the son still inherits from him. If, however, the father explicitly states that benefit is forbidden both in his lifetime and after his death, and dies, the son does not inherit from him. Rava suggests: Conclude from the mishna that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession. The Gemara notes: Conclude from the mishna that this is so. | שמע מינה אדם אוסר וכו'. והכא ליכא למיפרך כדפריך לעיל באידך פירקא שאני הכא דאמר בחייו ובמותו הואיל ולא אמר קונם ביתי אלא בית זה סתם. פירוש. ומיהו לענין הילכתא אפילו באומר סתם נמי בית זה שאינך נכנס אסור מדמייתי מינה ראיה להדיא בשילהי פרק אין בין המודר ואף על גב דדחינן שאני התם דקאמר ליה בחייו ובמותו דחייו בעלמא היא וספיקא דאורייתא היא ולחומרא אזלינן. כן נראה לי. בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו וסיפא דהא מתני' נותן לבניו או לאחיו ואם אין לו לוה ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו ואיתא בפרק הגוזל קמא ומשמע שיתן המודר לבנו או לאחיו לאחר מיתת אביו קאמר וכן כתב הרמב"ם ז"ל. וכתב הוא ז"ל והוא שיודיעם שהם הנכסים שאסר עליו אביו. ולמד זה ממה שאמרו שם גבי מתניתין דהגוזל את אביו ונשבע לו ומת הרי זה משלם קרן וחומש ואשם לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו ואמר רב יוסף ואפילו לארנקי של צדקה אמר רב פפא וצריך שיאמר זה גזל אבי. וקשיא לי הא כיון דאסרינהו עליה בקונם שוינהו עליה עפרא בעלמא כשאר איסורי הנאה והיכי מצי יהיב להו לבניו או לאחיו וכיצד בעלי חוב דידיה נפרעין ממנו כלומר וקרעינן ליה לשטרא דבעל חוב אדרבה הוא אסור ליתנו כשאר איסורי הנאה ואם הוציא מעל ובעל חוב שזכה בנכסים מן ההפקר הוא זוכה דהוי ליה כחמץ בפסח וכערלה וכלאי הכרם. והראב"ד פירשה על האב המדיר וז"ל: האומר לבנו קונם אי אתה נהנה לי בחיי ובמותי ודאי נכסיו אסורין עליו לעולם והאי דקאמר לוה ובעלי חוב באין ונפרעין (אמר המגיה עיין ברשב"א) והא מתהני מנכסי אבוה שפורע חובו מהם אלא באומר כל הזן אינו מפסיד אי נמי בחנוני הרגיל אצלו נותן לו סתם נוטל סתם. עד כאן לשונו. ואף על פי שלא הקשו על זו כלל בנדרים כמו שכתב הרב ז"ל אלא שדמה אותם הרב ז"ל לאותה שהקשו בשמעתין מן האומר לאשתו קונם שאת נהנה לי לוה ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו ופירקה הוא ז"ל על דרך מה ששנינו במשנת אין בין המודר במי שמודר הנאה מחברו פורע לו את חובו. מכל מקום נראה מדבריו שמחיים דאב קאמר ובאין ונפרעין מן האב מדעת האב קאמר ובסוף המסכתא אכתוב יותר בענין זה. ירושלמי על ההיא מתניתין בפרק הגוזל א"ר ירמיה חמי היך תנינן הכא האומר לבנו קונם שאי אתה נהנה לי אם מת יירשנו בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו מה בין אהין דאמר חדא חדא לאהין דאמר תרתי עד כאן בירושלמי. הרשב"א ז"ל. תנן התם לקמן בהנודר מן ירק אסור בחילופיהם ובגידוליהם אם נמכרו הדמים אסורים והגדל מהן דחשבינן ליה כהקדש ותופס דמיו דגידולי דקדש נמי כהקדש ולא דהוי הקדש גמור שהרי אין מעילה בקונמות אלא לענין חלופיהן וגידוליהן החמירו לומר כן. ולקמן בשמעתין דבצל פי' רבנ' דודאי גידולין לא מיתסרי רק משום תערובת העיקר שאינו בטל ונמצא מעורב עם גידולין. מהו בחילופיהן אם נמכרו דמים מה הן גבי דיליה שאוסר הפירות על עצמו כדקתני קונם הם על פי מתסר בחילופיהן אף על גב דלא באו לעולם מה שלא הוחלפו עדיין קרי לא באו לעולם גבי חברו נמי כגון שאוסר פירותיו על חברו כיון דאשכחנא ביה קולא דאין אדם אוסר כו'. והא לא קשיא דאמרינן בכתובות פרק אף על פי ולקמן באלו נדרים שאין אשת יכולה להקדיש מעשה ידיה לבעלה אלא באומרת יקדשו ידי לעושיהן דידים איתנהו בעולם דהכא שאני דאף על גב דחילופיהן לא באו כיון שהפירות שהחילופין באין מהם איתנהו בעולם איכא למימר דמיתסרי או דילמא חילופיהן כגידוליהן פירוש חילופיהן ליתסרו מידי דהוה אגידוליהם דמיתסרי אף על פי שאינן בעולם. שטה. |
Nedarim 47a:2 | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 216:6 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah | Talmud | Halakhah | Rava said: Come and hear a proof from a mishna ( Bava Kamma 108b–109a): If one says to his son: Benefiting from me is konam for you, and dies, the son still inherits from him. If, however, the father explicitly states that benefit is forbidden both in his lifetime and after his death, and dies, the son does not inherit from him. Rava suggests: Conclude from the mishna that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession. The Gemara notes: Conclude from the mishna that this is so. | אמר קונם לביתך זה שאני נכנס אסור בו לעולם בין שמת או מכרו או נתנו לאחר בין שנפל ובנאו ויש מי שמתיר במת או מכרו או נתנו ואוסר בנפל ובנאו ויש מי שאוסר בזו ומתיר בזו: |
Nedarim 47a:2 | Steinsaltz on Nedarim 47a:2 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava said: Come and hear a proof from a mishna ( Bava Kamma 108b–109a): If one says to his son: Benefiting from me is konam for you, and dies, the son still inherits from him. If, however, the father explicitly states that benefit is forbidden both in his lifetime and after his death, and dies, the son does not inherit from him. Rava suggests: Conclude from the mishna that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession. The Gemara notes: Conclude from the mishna that this is so. | אמר רבא: תא שמע [בוא ו שמע] פתרון לכך ממה ששנינו: האומר לבנו "קונם שאי אתה נהנה לי", ומת האב — יירשנו הבן. ואם אסרו האב בלשון "בחייו ובמותו" ומת — לא יירשנו. שמע מינה [למד מכאן] כי אדם אוסר על חבירו דבר שברשותו גם לכשיצא מרשותו לאחר מיתה, ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא. |
Nedarim 47a:2 | Rif Nedarim 15b:2 | commentary | Nedarim | Rif Nedarim | Talmud | Talmud | Rava said: Come and hear a proof from a mishna ( Bava Kamma 108b–109a): If one says to his son: Benefiting from me is konam for you, and dies, the son still inherits from him. If, however, the father explicitly states that benefit is forbidden both in his lifetime and after his death, and dies, the son does not inherit from him. Rava suggests: Conclude from the mishna that a person can render an item in his possession forbidden even for a time after it will leave his possession. The Gemara notes: Conclude from the mishna that this is so. | ש"מ אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ש"מ: |
Nedarim 47a:3 | Ran on Nedarim 47a:3:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | תנן התם - לקמן בפ' הנודר מן הירק (נדרים דף נז.): |
Nedarim 47a:3 | Ran on Nedarim 47a:3:2 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | קונם פירות האלו עלי קונם הם על פי קונם הם לפי אסור בחלופיהן ובגדוליהם - כלומר כל שאמר א' מלשונות הללו חלופיהן וגדוליהן בכלל: |
Nedarim 47a:3 | Rashi on Nedarim 47a:3:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | תנן התם - לקמן בפרק הנודר מן הירק: |
Nedarim 47a:3 | Rashi on Nedarim 47a:3:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | קונם פירות האלו עלי או קונם הן לפי או קונם הן על פי אסור בחילופיהן - אם נתחלפו בפירות אחרות ודבר שלא בא לעולם הוא: |
Nedarim 47a:3 | Rashi on Nedarim 47a:3:3 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | גידוליהן - שנטען והגדילו: |
Nedarim 47a:3 | Tosafot on Nedarim 47a:3:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | תנן התם - לקמן בפרק הנודר מן הירק: |
Nedarim 47a:3 | Tosafot on Nedarim 47a:3:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | אסור בחילופיהן - אם מכרם או החליפם אסורין [דמיהן וחלופיהן] דחשבינן להן כהקדש ותופס דמיו וגידולי הקדש הקדש: |
Nedarim 47a:3 | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 216:1 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah | Talmud | Halakhah | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | חילוק בין האומר פירות אלו או לא אמר אלו ודין הנודר מהמבושל (וכיצד הולכין בנדרים אחר לשון תורה). ובו י"ב סעיפים: קונם פירות האלו עלי אסור בחילופיהם ובגידוליהם ואין צריך לומר במשקין היוצאין מהן וכן אסור בגידולי גידוליהן אבל חילופי חילופיהן מותרים ואם הוא דבר שזרעו כלה גידולי גידוליו מותרים וכן הדין אם לא אמר האלו אלא היו לפניו ואמר קונם הם עלי: הגה וכן אם אמר פירות פלוני או מקום פלוני הם קונם עלי הוי כאילו אמר פירות אלו. (ב"י בשם הר"ן) : |
Nedarim 47a:3 | Tosafot Rid on Nedarim 47a:2 | commentary | Nedarim | Tosafot Rid on Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | תנן התם קונם פירות האלו עלי ונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגדוליהן פי' אע"פ שכל איסורי הנאה גון ערלה וכלאי הכרם חילופיהן מותרין וגם גידוליהן בדבר שזרעו כלה הן מותרין הני אסורין דודאי איסור הבא מאליו שרי חליפיו וגידוליו אבל הקונמות שהוא אסרן על עצמן דעתו הי' גם על חילופיהן וגידוליהן: |
Nedarim 47a:3 | Steinsaltz on Nedarim 47a:3 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | ב תנן התם [שנינו שם] במשנה: האומר "קונם פירות האלו עלי", או שאמר "קונם הן על פי", או "קונם הן לפי" — אסור לא רק בהם, אלא גם בחילופיהן, שאם מחליפים אותם בדבר אחר — גם הוא אסור, ובגידוליהן שאם היה זה עץ וצמחו בו פירות — אסור גם בהם. |
Nedarim 47a:3 | Nedarim 57a:1 | mesorat hashas | Nedarim | Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | MISHNA: For one who says: This produce is konam upon me, or it is konam upon my mouth, or it is konam to my mouth, it is prohibited to partake of the produce, or of its replacements, or of anything that grows from it. If he says: This produce is konam for me, and for that reason I will not eat it, or for that reason I will not taste it, it is permitted for him to partake of its replacements or of anything that grows from it. This applies only with regard to an item whose seeds cease after it is sown. However, with regard to an item whose seeds do not cease after it is sown, e.g., bulbs, which flower and enter into a foliage period and repeat the process, it is prohibited for him to partake even of the growths of its growths, as the original, prohibited item remains intact. |
Nedarim 47a:3 | Nedarim 59a:2 | mesorat hashas | Nedarim | Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | Rami bar Hama raised an objection to the opinion of Rabbi Yannai based on the mishna (57a): For one who says: This produce is konam upon me, or it is konam upon my mouth, or it is konam to my mouth, it is prohibited to partake of the produce, or of its replacements, or of anything that grows from it. If he says: This produce is konam for me, and for that reason I will not eat it, or for that reason I will not taste it, it is permitted for him to partake of its replacements or of anything that grows from it. This applies only with regard to an item whose seeds cease after it is sown. However, with regard to an item whose seeds do not cease after it is sown, it is prohibited for him to partake even of the growths of its growths. Apparently, permitted growths do not neutralize the prohibition. |
Nedarim 47a:3 | Nedarim 52b:8 | mesorat hashas | Nedarim | Nedarim | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | Rava said: Come and hear a resolution to this dilemma from the mishna below (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam to my mouth, he is prohibited from eating their replacements and anything that grows from them. It may be inferred that liquids that emerge from them are permitted. Evidently, referring to specific produce is not sufficient to render their juice forbidden. Rather, the prohibition in the mishna is apparently due to the phrase: And for that reason I will not taste. |
Nedarim 47a:3 | Rashba on Chullin 4b:1 | null | Nedarim | Rashba on Chullin | Talmud | Talmud | § We learned in a mishna there (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam upon my mouth, or: It is konam for my mouth, he is prohibited from eating even its replacements, should they be traded or exchanged, and anything that grows from it if it is replanted. | סברוה הא מני רבי יהודה היא וכו'. והני רבנן סבירא להו כסברא קמא דרב אחא דאמר בפסחים (כט, א) אליבא דרבי יהודה חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר, דיליף שאור דאכילה משאור דראייה מה שאור דראייה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה אף שאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה, ואע"ג דאהדר ביה רב אחא התם, לא מאתקפתא ותיובתא הדר ביה, אלא מסברא דנפשיה הדר ביה, וכתב רש"י ז"ל דאע"ג דהשתא נמי אסור הוא לגביה, דהא מיתהני מחמץ דאי לאו דיהיב דידיה לנכרי לא הוה יהיב ליה דידיה, אפילו הכי כמה דאפשר למיעבד ביה התירא פורתא עביד, ולדידן מיהא שרי, דאין לך איסור הנאה תופס חליפתיו חוץ מעבודה זרה והקדש ושביעית. ויש אומרים אף לעצמו מותר, וטעות הוא בידם, דאם כן מצינו דמים לחמץ בפסח ולשור הנסקל שאם רצה למכרו לנכרי מותר, ותנן (פסחים לא, ב) האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מן התשלומים ומדמי עצים כך כתב רש"י ז"ל. ואם תאמר והרי ערלה שאסורה בהנאה, ותנן בקידושין (נו, ב) מכרן וקדש בדמיהן מקודשת, אלמא אף לדידיה חליפי איסור מותרין. ויש לומר דכל איסורי הנאה שאינן תופסין דמיהן כהקדש אין חלופיהן אסורים אלא מפני שנראה כנהנה מהן, והלכך למחליפים לבד הן אסורין, אבל לאשה שלא נהנית מן האיסור מותר לגמרי, שאפילו מה שנאסר לבעלים אינו אלא מקנס חכמים. הילכך האשה שאינה נהנית מן האיסור ממילא מקודשת לו בהן: וכתב הרמב"ן ז"ל דאף לבעלים המחליפין דמיהן מותרין, לפי שאינן תופסין את דמיה ואינן בידיהם אלא גזל מכיון שלא היה להם רשות למכרו, וכדגריסנן בירושלמי דקידושין (פ"ב ה"ח) עלה דההיא דמכרן וקדש בדמיהן ר' חגאי בשם ר' זעירא בשאין דמיהם אמר רבי חנינא זאת אומרת שמקדשין בגזלה, פירוש לפיכך היא מקודשת במעות, ואלו לפי שאינן דמי הערלה וכלאי הכרם שאינן תופסין אותן באיסור ואינן אלא כגזל ביד מוכר. ומה שהקשה רש"י ז"ל שאם כן מצינו דמים לחמץ בפסח ולשור הנסקל, לא קשיא, דודאי אין להם דמים, שהרי אין יכול למכרן והן עצמן אסורין הן בהנאה ועומדין לישרף, הלכך הרי הן כאילו אינן שלו, ולפיכך האוכלן פטור אפילו מדמי עצים, אלא שאם מכרן שהוא מותר בדמיהן כטעם המפורש בירושלמי שאין תופסין דמיהם, וכן כתב הרמב"ם ז"ל (אישות פ"ה ה"ב). בתוספות לרבותינו הצרפתים ז"ל מצאתי ראיה לדברי רש"י ז"ל מההיא דנדרים דאיבעיא להו בפרק השותפין (נדרים מז, א) קונם פירות עלי מהו בחילופיהן, תא שמע מכרן וקידש בדמיהן מקודשת, שמע מינה דחלופי איסור מותרים, מדקתני מכרן וקדש בדמיהן מקודשת, ודחינן ודילמא לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד, אלמא לדידיה לכתחלה אסור. ונראה לי דמהא ליכא ראיה, דהתם לא מקדש בדמיהן קא מייתי לה אלא ממכרן, והכי פירושו מהו בחילופיהן, כלומר (מאי) [מהו] להחליפן וליהנות בחילופיהן, תא שמע מכרן וקידש בדמיהן מקודשת, אלמא חילופיהן מותרין, ודחינן ודילמא בדיעבד שעבר ומכר מה שעשה עשוי שאין איסורי הנאה תופסין דמיהן, אבל למכור לכתחלה ולקדש בדמיו את האשה לא, ודכותה הכא אסור. ותדע לך מדפריך בעבודה זרה (סב, א) גבי שוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור, מאי טעמא, אילימא משום דאסור בהנאה שכרו אמאי אסור, הרי ערלה וכלאי הכרם דאסורים בהנאה ותנן מכרן וקדש בדמיהן מקודשת. ואם איתא, מאי קושיא, הא אמרינן התם דלכתחלה אסור ליהנות ממנו, אלא ודאי כיון שמכרן מותרין לו לכתחלה ומקדש בהן את האשה. ומיהו בתוס' תירצו דשכרו אסור, משמע להו בין לדידיה בין לאחריני ביין נסך עצמו מה שאין כן בערלה שמותר לאחריני. וקשיא לי אם כן אמאי קא מייתי ממכרן וקדש בדמיהן דהתם לא תניא בהדיא דלאחריני שרי. ויש לומר דעל כרחך כיון דקתני שהיא מקודשת, משרא שרי לה, דאי לא, במאי מיקדשא. |
Nedarim 47a:4 | Ran on Nedarim 47a:4:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | בעי רמי בר אבא קונם פירות האלו על פלוני מהו בחלופיהן - לאו בקונמות בלחוד קא מבעיא ליה אלא בכולהו איסורי הנאה דעלמא נמי מספקא ליה והיינו דמייתי לקמן ת"ש מהמקדש בערלה ולאו להחליפן לכתחלה מיבעיא ליה דודאי כל שהוא אסור בהנאה אסור למוכרו ולהחליפו דאי לא תימא הכי מצינו דמים לחמץ בפסח ולשור הנסקל שיכול למוכרו לעובדי כוכבים ואמאי תנן שהגוזל פטור מן התשלומין אלא ודאי פשיטא ליה דלכתחילה אסור אלא בשעבר והחליפן מספקא ליה ולאחר נמי לא מיבעיא ליה דפשיטא ליה דמותרין שאין לך תופס את דמיו אלא עבודת כוכבים ושביעית והיינו דתנן ומייתי לה בריש חולין (דף ד.) חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין אלא מספקא ליה אי מיתסרי למחליף מדרבנן בעלמא או לא והכי הוי עיקר ספיקיה מי אמרינן דכי תנן במתניתין אסור בחלופיהן ובגידוליהן היינו משום שכוונת הנודר בכך ואי משום כוונתו הוא דוקא נודר אוסר עצמו בכך דנהי דחילופיהן כדבר שלא בא לעולם דמו לגבי דידיה מצי אסר אבל לגבי חבירו לא מצי אסר או דילמא דכי תנן במתניתין אסור בחילופיהן לאו בתר דעתיה אזלינן אלא דהכא הכי הוא דכל אסורי הנאה חילופין אסורין מדרבנן למחליף עצמו הלכך לא שנא הוא ולא שנא חבירו ותמהני אדבעי רמי במודר ליבעי לה בנודר עצמו ובמתניתין גופה אי טעמא דמתניתין משום כוונת הנודר אפילו החליפן אחר חילופיהן אסורין לו ואי משום דינא דאסורי הנאה דוקא בשהחליפן הוא אבל החליפן אחר מותר בחלופיהן וי"ל דפשיטא ליה לרמי דנודר אפילו החליפן אחר אסור בחלופיהן דכיון שפרט ואמר אלו שוינהו עליו כהקדש וכמו שנפרש בפ' הנודר מן הירק עלה דהא מתניתין בס"ד מיהו הא מיבעיא ליה מי אמרינן דאפילו בשהחליפן הוא צריך אלו דלא מיתסר בהו אלא משום שבכלל דבריו הוא או דילמא להחליפן הוא לא צריך אלו דחלופיהן כגדוליהן דמי הילכך אפילו במודר אסור וכי תנן אלו להחליפן אחר איצטריך מיהו אין ה"נ דהוה מצי למבעי בנודר עצמו היכא דלא אמר אלו והחליפן הוא עצמו מהו בחלופיהן דהיינו דיניה דמודר אלא דלישנא דמתניתין באלו עדיפא ליה כנ"ל ופשטינא לה מדתנן האומר לאשתו קונם שאני מהנה לך ומיירי בשהדירה בעודה ארוסה וכיון דאכתי לא משתעבד לה חייל נדרא ומסתברא אפילו לאחר שנשאה דמשועבד לה והכי מוכח בכתובות בפרק המדיר (כתובות דף ע:): |
Nedarim 47a:4 | Rashi on Nedarim 47a:4:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | על פלוני - שאסרן על חבירו: |
Nedarim 47a:4 | Rashi on Nedarim 47a:4:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | מהו - אי הוי אסור בחילופיהן כמו שהוא אסור אי לא מי אמרינן גביה דיליה כי אמר קונם הן לפי או על פי אסור בחילופיהן אף על גב דהוי דבר שלב"ל הואיל ואשכחן גבי דיליה כי האי חומרא דאיהו אוס' פירות חבירו עליו ואהכי מחמירי' לגביה דאוסר נמי עליו דבר שלב"ל אבל גבי חבירו הואיל ואינו אוסר פירות חבירו על חבירו דאי אמר לחבירו קונם פירות של פלוני עליך לא הוי כלום לא אמרינן נמי דאית בידו למיסר ליה בחליפין דהוי דבר שלא בא לעולם: |
Nedarim 47a:4 | Tosafot on Nedarim 47a:4:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | אמר קונם פירות אלו על פלוני מהו בחילופיהן וה"ה דמיבעיא ליה (בשאר איסורין) אם מכר מהו שיהנה המודר מן החילופין דשמא אסור כי ההוא דלעיל דאסור בחלופיהן וה"ה דמיבעיא ליה בשאר איסורי הנאה כגון ערלה וכלאי הכרם מדקמייתי למפשט בעיין ממתני' דמקדש בערלה וכלאי הכרם וליכא לפרושי דמיבעיא ליה באיסורי הנאה מהו בחילופיהן אם מותר למוכרם בתחילה דפשיט' דאסור כדמוכח פרק כל שעה (פסחים דף כא:) למ"ד לא תאכלו איסורי הנאה משמע מדאיצטרי' קרא למישרי נבילה למכרה לעובד כוכבים אלמא דאסור למכור איסורי הנאה משום דבשעת מכירה הוא נהנה מגוף האיסור וה"ל כשרשיפא מעצי איסור וגם אם מכרם בדיעבד פשיטא ליה דמותרין מן התורה כדמפרש בשלהי פרק שני דקדושין (דף נח -) דאין לך דבר שתופס דמיו אלא עבודת כוכבים ושביעית וקאמר התם דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין מהם שאר איסורין וכי קמיבעיא אם החליפן אסורין מדרבנן כדקאמר במתניתין קונם פירות אלו עלי אסור בחילופיהן דחילופיהן כגידוליהן או שמא גבי דידיה הואיל ואדם אוסר כו' אבל גבי חבירו דאין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו וה"ה בכל איסורי הנאה ושרי ונראה דלהכי לא קמיבעיא ליה בחליפין איסורי הנאה [לאסור לאותן] שלא החליפם דפשיטא דשרי כדאמר (חולין דף ד -) חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהם מחליפין ולא מיבעיא ליה אלא לאותו עצמו שהחליפן ומבעיא בהחלפתם אי קנסינן ליה ואסור ליהנות מדרבנן: |
Nedarim 47a:4 | Rashba on Nedarim 47a:9 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | הא ד איבעי ליה לרמי קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהון. לאו דוקא בקונמות קא מבעיא ליה ומשום חומרא דקונמות, אלא כחליפי כל אסורי הנאה קא מבעיא ליה חלופין, או כגדולים דמו או לא, תדע לך דהא קא מייתי ליה ראיה מן המקדש בערלה ולקולא קא מייתי, והכי קאמר מי אמרינן הא דתנן אסור בחילופיהן לאו משום דחליפין איסורי הנאה דבעלמא אסורין אלא משום דדעתו של אדם אפילו מחילופיהן וכיון שכן כשאוסרן על עצמו הרי אסורין ואע"ג דחילופיהן אינן בעולם דהא הוה אוסר על עצמו בקונם אפילו דבר שלא בא לעולם, אבל גבי חברו שאין אדם אוסר על חברו דבר שאינו שלו, אף הוא אינו יכול לאסור עליו החליפין, שהחליפין גם כן דבר שלא בא לעולם הם, או דמאי טעמא דמתניתין לאו משום דעת האוסר אסרינן להו לחליפין עליה, אלא משום דכיון דאמר אלו שוינהו אנפשיה כחתיכת איסורי הנאה, ואשמועינן דחלופי איסורי הנאה אסור כגידולין, והלכך באוסר על חברו ונפשו עליו אסורי הנאה הרי זה אסור אפילו בחלופין כגדולין, כי קא מיבעי' ליה נמי לאו להחליפן לכתחלה קא מיבעי ליה דהא ודאי אסור, דכל שהוא אסור בהנאתה אסור למוכרו ולהחליפו, וכדאיתא בהדיא בפרק כל שעה, דאמרינן התם כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, ואקשינן עליה מנבלה ופרק שאני נבלה דגלי בה קרא דכתיב או מכור לנכרי, דאלמא אי לא שריא רחמנא בהדיא לזבונה אסור משום אסורי הנאה, אלא בשעבר והחליפן קא מיבעיא ליה, ולאותו ממש שעבר להחליפן קא מיבעיא, ומשום קנס חכמים, אבל לאדם אחר שלא החליפן ודאי מותרין ואפילו מדרבנן, וכדתניא [תוספתא פסחים פרק ב' הלכה ג'] חמצן של עוברי עברה לאחר הפסח מותר מיד מפני שהם מחליפין, וסברוה התם בריש פרק קמא דחולין דהיינו ר' יהודה דאמר חמץ לאחר פסח אסור, או דלמא משום דחילופיהן כגדולין דמו. קשיא לי אדרבה הול"ל דחליפי קונם מיהא עדיפי מגדולין, דקונם כהקדש והקדש תופס דמיו מדאורייתא, וגדולי הקדש אינן כהקדש אלא מדרבנן, וכדתנן [מעילה יג, א] הקדיש בור ונתמלא מים שובך ונתמלא יונים, אילן ונשא פירות, מועלין בהן ואן מועלין בגדלין, ויש לומר דשאני קונמות דאין לו פדיון, ואינו כהקדש אלא לרבי מאיר,ואפילו לרבי מאיר אם אמר ככרי עליך שהוא קונם פרטי אין לו פדיון, כדאיתא לעיל בפרק פרק אין בין המודר, אבל גדוליו אסורין אפילו בדבר שזרעו כלה בקונמות שעשאו כגדולי תרומה. |
Nedarim 47a:4 | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 216:2 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Yoreh De'ah | Talmud | Halakhah | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | אמר קונם מה שאני אוכל או טועם מהם אם הוא דבר שזרעו כלה כגון חטים וכיוצא בהם מותר בחילופיהם ובגידוליהם ואם הוא דבר שאין זרעו כלה כשזורעין אותו כגון שום ובצלים אפי' גידולי גידולין אסורים וכן משקים היוצאים מהם אסורים וכן אם אמר קונם פירות האלו על פלוני אסור בחילופיהם ובגידוליהם: |
Nedarim 47a:4 | Tosafot Rid on Nedarim 47a:3 | commentary | Nedarim | Tosafot Rid on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | בעי רמב"ח קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן כו' פי' בגידוליהן פשיטא לן דאסור כיון דמכחן קאתי לא הוי דבר שאל בא לעולם אבל חילופיהן הן דבר שלא בא לעולם ומש"ה בעי עלייהו ואלה נמי הן חמורין מאסור הבא מאליו שגידוליו מותרין ואלה גידוליהן אסורין ובחליפין קמבעי' לי' אם הן חמורין גם בזה מאיסור הבא מאליו ואסורין או אםהן שוין והן מותרין ופשט לי' ממאי דתנן בעלי חוב באין ונפרעין מן הבעל ונמצא שמון בעל חוב הן חלופי נכסי הבעל שהאשה נהנית מןה אלמא הן מותרין וכך הם דומה אל ההקונמות שאסר חבירו עליו גבי חלופין כמו איסור הבא מאליו ואהדר לי' רבא ודלמה לכתחלה לא ואי עבד עבד פי' אע"ג דפשטת ל'י מהכא דחליפין מותרין איכא למימר הנ"מ אם עבר והחליף אבל לכתחלה אסור החליף ולא תיתני לווה אלא לותה ופשט לי' מערלה וכלאי הכרם שכיון שחליופיהן מותרין מותר להחליפן ולמוכרן לכתחלה שאיזה הנאה אסרה תורה כגון שנהנה מגופון להסיקן תחת תבשילו או לסוף בשמן זיתי ערלה אבל למוכרן ולקבל דמיהן מותר והכי נמי בקונמות שאסר חבירו עליו כיון שחלופיהן מותרין גם להחליפן לכתחלה מותר הוא ומתחלה לא הי' יכול לפשוט לו מיכן מפני שזה הוא איסור הבא מאליו ואלה הן קונמות אבל אחר שפשט לו תחלה שחילופיהן מותרין כמו איסור הבא מאליו ושוין הן בדבר זה וחוזר ופושט ממנו שמותר להחליפן לכתחלה ואי קשיא היכי תיסק אדעתין למימר דלכתחלה יכול להחליפן אם כן המקדש בערלה ובכלאי הכרם אינה מקודשת והרי יכולה להאשה למכרן וליהנות מהן א"ו אסור לכתחלה מדאורייתא שבעת שמוכרן ומקבל דמיהן היא הנאתן יש לומר אע"פ שמותר למוכרן אפ"ה כיון דאינה יכולה ליהנות מגופן אינה מקודשת דומיא דפטר חמור הקדש שיכולה האשה לפדותו בשה וליהנות בו וגם ההקדש יכולה לחללו בש"פ ולהנות בו ואפ"ה אינה מוקדשת כדפרישית התם והם ה"נ הכא ולא6 היא דפרקא קאמ דבכורות בה' חמורו של ביכרה מקשי מתנ'י מני אי ר"ש היקדש בכולי' אי ר"י היקדש בהך דביני בינ י ומהדר אמר רב נחמן אר רבא בר אבוה לעולם ר' יוהדה היא דאמר אין פדייו פחות משקל והקדש נמי אע"ג דאמרי' אם חללו בש"פ מחולל דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור לחללו בפחות משוייו ובתרומה נמי אע"פ שהיא אסורה לזרים מקדשין בה אפי' ישראל מפני שהיא יכולה למוכרה לכהנים וליקח דמי' והם ה"נ באיסורי הנאה אם האי יכוהל למוכרם תתקדש בהם ויש להשיב וכי זקוקים אנו להעמיד ממש מה שעלה בלב המקשה המקשה סבר אע"פ שהיא יכוהל למוכרן אינה מתקדשת בהן כיון שגופן אסור בהנאה ורבא תירץ לו דהכא נ מי דיעבד קתני מכרן ויקידש בדמיהן אבל למוכרן לכתחלה אסור מן התורה ומש"ה אינה מקודשת שאינה רשאית למוכרן וליהנות מדמיהן שעוברת על לאו דלא יהנה כשמוכרתן ודחה אותו ה"נ לכתחלה לא ואי עבד עבד פי' אין התנא מתיר לו למכור איסורי הנאה אלא אם עבר ומכרם וקידש בדמיהן מקודשת אבל לכתחלה אסור למוכרם ולקבל דמיהן או מדרבנן או יש לומר אפי' מדאוריית' אסור למוכרם שבעת שמוכרן ומקבל מעות נמצא שהוא נהנה שהרי הוא מותר בדמיהן: |
Nedarim 47a:4 | Steinsaltz on Nedarim 47a:4 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | בעי [שאל] רמי בר חמא: אמר "קונם פירות האלו על פלוני", מהו שיהא פלוני זה אסור בחילופיהן? מי אמרינן [האם אנו אומרים] כי גבי דיליה [לגבי עצמו], הואיל ואדם אוסר (יכול לאסור) פירות חבירו על עצמו אף שאינם כעת ברשותו, באותו אופן אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על עצמו, ונאסר לא רק בדבר שנדר ממנו, אלא גם בחילופיו ובגידוליו שאינם מצויים כעת בעולם. אבל גבי חבירו, הואיל ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו, שמא נאמר גם ש אין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו. |
Nedarim 47a:4 | Rashba on Bava Kamma 108b:6 | null | Nedarim | Rashba on Bava Kamma | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | ואם מת לא יירשנו ויתן לבניו או לאחיו ואם אין לו לווה ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו. קשיא לי, אם הוא נותן לבנו ולאחיו היאך קתני לא יירשנו כל שיכול ליתנן יורש הוא וכל שכן אם פורע חובו ממנו, ואי משום שהוא בעצמו אינו נהנה מן הנכסים באכילה וכיוצא בהן היה לו לומר לא יהנה מן נכסיו, ועוד דעל כרחין כשהוא פורע מהן את חובו נהנה הוא מהן בכך ואף על פי ששנינו (נדרים לג, א) המודר הנאה מחבירו פורע לו את חובו ומפרש התם בגמרא טעמא משום דמבריח הארי מנכסיו הוא, הני מילי בפורע את חובו מדעת עצמו אבל אם אמר לו פרע את חובי דשליחותיה קעביד לא כדתנן ותורם את תרומתו, ותניא בברייתא (שם לה, ב) תורם לו תרומותיו מדעתו, ואמרינן עלה בגמרא מדעתו דמאן אילימא מדעתו של בעל הבית והא מתהני מיניה דקעביד שליחותיה, וכל שכן כשהוא בעצמו פורע את חובו ונהנה ואסור. ומיהו בזו אפשר לתרץ דהוא אינו פורע אלא באין ונפרעין ממנו כלומר מאותן נכסים שהיו ראויין להיות שלו וממנו לאו דוקא ויש נוסחאות שאין כתוב בהן ממנו אלא והם באין ונפרעין. ומיהו אכתי קשיא היאך נותן לבניו והלא נהנה בכך ויורש הוא, ועוד כשהוא נותן לאחר יהיה מועיל כדאמרינן בריש פרק אין בין המדור (שם לב, א) באומר ככרי עליך ונותנה לו המקבל שהוא הנידר מועיל לכשיוציא. ועוד קשה, היאך בעלי חוב נפרעין מהן והלא אין לו בהן כלום ואפילו נותן לו האב אינו זוכה בהן ואם קידש בהן את האשה אינה מקודשת והרי הן כערלה וכלאי הכרם וכדמוכח בפרק השותפין (נדרים מז, א) דאיבעיא להו התם קונם פירות אלו על פלוני מהו בחילופיהן ואתיא למפשטה מהא דתנן המקדש בערלה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. וכן כתב הראב"ד ז"ל שאפילו המקדש בגידולין צריך לחזור לקדש. ועוד דאם יכול הוא ליתן לבניו קשיא לי מעשה דהאי גברא דהוי ליה ברא דהוי שמיט כיפי בפרק השותפין (נדרים מח, ב) ואסרתינהו לכולהו נכסי עליה ואמרו ליה אי הוה בר ברך צורבא מרבנן [מאי ואמר להו ליקנינהו הדין ולכי הוי צורבא מרבנן _ ש"מ] ליקניהו ניהליה, מאי אמר ליה והא אפילו שתיק מיניה זוכה היה הבן הזה בחלק ירושתו ויכול ליתנה לבנו בין הוה צורבא מרבנן בין לא הוה. |
Nedarim 47a:4 | Rosh on Kiddushin 2:29:1 | null | Nedarim | Rosh on Kiddushin | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | מתני' המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ובציפורי מצורע ובשער נזיר ובפטר חמור ובבשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. במס' עבודת כוכבים פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נד:) ד"ה למעוטי פרש"י דאיהו אסור לאיתהנויי מהנך דמים לפי שהן דמי ערלה בידו אבל לאשה שרי לאיתהנויי שאינן דמי ערלה לגבי דידה ואע"פ שנהנה במה שמתקדשת לו בו גבי קדושי אשה לא החמירו כל כך ולא אסרו ליקח מהנך דמים אלא כגון כלים ופירות שהוא דבר הניכר ונראה אי נמי גבי קדושי אשה התירו משום ביטול פריה ורביה ומודה רש"י דלדידיה נמי שרי מדאורייתא כיון דלא תפסי דמיהן וכן משמע בפ"ק דחולין דף ד. גבי חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין ומסיק משום דלא שביק התירא ואכיל איסורא ואם היו החליפין אסורין אף מדאורייתא מה היו מרויחין בחילוף וכן פרש"י התם דאע"ג דבחמץ של עובדי כוכבים דנחלף בשלהם נמי איכא איסורא שהוא משתכר באיסורי הנאה מ"מ כל מה דמשכח התירא טפי שקלי ונראה שדקדק רש"י לאסור מדרבנן מהא דאמרי' בנדרים פ' השותפין (נדרים דף מז.) בעי רמי בר חמא קונם פירות הללו על פלוני מהו בחילופיהן וכו' ת"ש המקדש בערלה ובכלאי הכרם וכו' ודייק מדקתני בסיפא מכרן וקידש בדמיהן מקודשת אלמא חליפי איסורי הנאה מותרין ודחי דילמא לכתחילה הוא דלא הא אי עבד עבד ותימה א"כ מאי פריך בריש פרק בתרא דמסכת ע"ז דף סב. גבי שוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור מ"ט אילימא משום דאיסורי הנאה שכרו אסור והרי ערלה וכלאי הכרם דאסורים בהנאה ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ומאי קשיא ליה הא אמרינן לכתחלה אסור ליהנות וי"ל דמשמע ליה דאסור בין לדידיה בין לאחרים כמו ביין נסך והלכך פריך לאחריני אמאי אסור מאי שנא מחליפי ערלה דשרו לאחריני כדאשכחן בהדיא גבי חמץ של עוברי עבירה שמותר לאחר הפסח מיד מפני שהן מחליפין ומה שחילק רש"י בין כלים ופירות ובין קדושי אשה משום דכלים ופירות הוא דבר הניכר ונראה או שהקילו בקדושי אשה משום מצות פריה ורביה נראה לי שלא היה צריך לזה דקדושי אשה נמי לא שרי לכתחלה לקדושי בדמי ערלה אלא אם בדיעבד קידש בדמיהן מקודשת וכן פירות וכלים נמי אסור לקנות מדרבנן מדמי ערלה דאע"פ דאיסורי הנאה לא תפסי דמיהן גזרו רבנן שלא יהנה מחליפיהן גזירה אטו הן עצמם אבל אם בדיעבד לקח מדמי איסורי הנאה פירות וכלים על חליפין לא גזור רבנן ושכרו אסור דמס' ע"ז משמע ליה כמו יין נסך דאף חליפי השכר אסורין לכן פריך ליה ממכרן וקידש בדמיהן מקודשת אלמא דחליפי חליפין שרו אם קידש בדמיהן מקודשת וא"ת והא הני זוזי לאו דידיה נינהו שצריך להחזיר הדמים כיון שמכר לו איסורי הנאה וי"ל דמיירי כשמכרו לעובד כוכבים או לישראל והכיר בהן דהוו מעות מתנה: ירושלמי סוף ה"ט מכרן וקידש בדמיהן מקודשת רבי חגי בשם רבי זעירי שאין תופסין דמיהן א"ר חנינא זאת אומרת שמקדשין בגזל פי' לפיכך היא מקודשת לפי שאין תופסין דמיהן לאיסור ודייק מינה ר' חנינא שמקדשין בגזל דמאחר שאין דמיהן נכנסין תחתיהן לאיסור נשארו הן אסורין והמעות גזל הן בידו ואנן דקי"ל דקדשה בגזל לפני יאוש אינה מקודשת צריך לאוקמה כדפרישית ואי לאו הירושלמי דמחשיב ליה גזל לא הוה קשיא לי מידי דהני דמים לאו גזל הן בידו כי בתורת מקח באו לידו ואע"ג דמקח טעות הוא ישלם מביתו אבל הני זוזי להוצאה נתנו לו: מנלן. פי' שאין הדמים נתפסין לאיסור מדגלי רחמנא בעבודת כוכבים והיית חרם כמוהו כל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו מכלל דכל איסורי שבתורה שרו ונילף מיניה משום דהוו עבודת כוכבים ושביעית שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין עבודת כוכבים הא דאמרן שביעית מאי היא דתניא כי יובל היא קודש תהיה לכם מה קודש תופס את דמיו ומוכח בשמעתין דהמקדש באיסורי הנאה דרבנן מקודשת מדאמרינן תניא המקדש בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטו בעזרה ר' שמעון אומר מקודשת וחכמים אומרים אינה מקודשת אלמא חולין שנשחטו בעזרה לר"ש לאו דאורייתא משמע דאיכא איסורא דרבנן ואפ"ה א"ר שמעון דמקודשת מיהו אשכחן בפ"ק דפסחים דף ז. אמר רב גידל המקדש בחיטי קורדנייתא משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושין ואע"ג דחיטי קורדנייתא קשין וחימוצו דרבנן ויש לחלק משום דחמץ בפסח עיקרו מדאורייתא אבל חולין שנשחטו בעזרה לר' שמעון כל איסורו מדרבנן והתם נמי פעמים מקודשת כמו שפר"ת דדוקא משש שעות ולמעלה ואף על גב דחיטי קורדנייתא חימוצו מדרבנן מכל מקום איסור חמץ הוי מדאורייתא למעלה משש שעות אבל בשעה ששית דאיסור חמץ דרבנן וגם חמץ חיטי קורדנייתא דרבנן חוששין לקידושין ודלא כפרש"י שפי' מתחילת שש ולמעלה דלישנא משש ולמעלה משמע מסוף שש ולהכי אמרי' בריש פסחים דף ד: דכ"ע חמץ משש שעות ולמעלה אסור מנלן היינו מסוף שש דמייתי עלה קרא דאסור מחצות ואילך וכן הא דאמרי' בערבי פסחים דף צט: מט' שעות ולמעלה היינו מסוף ט' והא דקאמר בריש כל שעה (פסחים דף כא:) עבר זמנו אסור בהנאה פשיטא לא נצרכא אלא לשעות דרבנן וכי הא דאמר רב גידל המקדש משש שעות ולמעלה וכו' הכי מייתי ראיה כי היכי דבשעות דאורייתא וחמץ דרבנן אין חוששין לקידושין הכי נמי בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן: |
Nedarim 47a:4 | Ran on Nedarim 57a:1:1 | null | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | מתני' קונם פירות האלו עלי קונם הן על פי קונם הן לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן - משום דכיון שפרט הדברים הנאסרים עליו שוינהו עליה כהקדש ומש''ה מתסר בחילופיהן ובגידוליהן כי היכי דחלופי הקדש וגדוליו אסירי דלא דמי לנודר סתם מן התאנים ומן הענבים שכיון שלא פרט ואסר עליו כל המין לא עשאם עליו הקדש שלא נתכוון אלא מאכילת אותו מין ומש''ה לא מתסר בחילופיהן ובגידוליהן אלא בפורט כי הכא דאמר פירות האלו והוא הדין נמי דאם אמר פירות מקום פלוני או פירותיו של פלוני דכיון שיחד הרי הוא כפורט ואסור בחילופיהן ובגידוליהן וכמו שנפרש במשנה שלפנינו בס''ד וכי תימא היכי אמרינן דמאי דמתסר בחילופיהן ובגידוליהן משום פורט הוא והא בעי רמי בר חמא לעיל בפ' השותפין (נדרים דף מז.) קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן וספיקיה דרמי בר חמא הוא אי טעמא דמתניתין משום כוונת הנדר הואי הלכך דוקא נודר אסור אבל מודר לא או דלמא דלאו משום כוונת הנודר הוא אלא משום דחילופיהן כגידוליהן דמו והוא הדין בכל איסורי הנאה שחילופיהם אסורים למחליף עצמו וכמו שכתבתי למעלה ובודאי אי טעמא דחילופיהן כגידוליהן דמו לאו דוקא באומר אלו דבכל איסורי הנאה נמי אסירי חילופיהן וכיון (להאי או דלמא) דאלו לאו דוקא כי נימא נמי דמשום כוונת הנודר הוא משמע דאלו לאו דוקא דהוא הדין באוסר בכלל דהא רמי בר חמא לא אסתפק באלו אי דוקא אי לאו דוקא יש לי לומר דלעולם אלו דוקא ואפילו נימא דטעמא משום דחילופיהן כגידוליהן דמו משום דההוא טעמא לא סגי אלא לאסרן על המחליף עצמו אבל לאסרן לאחר לא ומתני' פסיק ותני אסור בחילופיהן ובגידוליהן אפילו החליפן אחר והאי איסורא על כרחיך משום אלו הוא דהא חלופי איסורי הנאה כשהחליפן אחר לא אסירי ורמי בר חמא לעיל הכי קאמר פשיטא לי דכשהחליפן אחר משום אלו מתסר הלכך דוקא נודר אסור אבל מודר לא מיהו הא מיבעיא לי החליפן הוא אי מתסרי חליפין דוקא משום אלו דנימא דדוקא גבי נודר אבל מודר לא כי היכי דאמר כשהחליפן אחר או דלמא נהי דבשהחליפן אחר אסירי דוקא משום אלו כשהחליפן הוא לא צריך אלו דטעמא משום דחילופיהן כגידוליהן דמו לא שנא נודר ול''ש מודר ודקתני תנא אלו משום החליפן אחר נקט ליה דבלאו אלו לא מתסר בחילופיהן כן נראה לי וכבר כתבתי מזה למעלה: |
Nedarim 47a:4 | Rosh on Nedarim 7:5:1 | null | Nedarim | Rosh on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | קונם פירות האלו עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגדוליהן ובחלופי חילופיהן שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגדוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו כל הגידולי גידולין אסורין. האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי קונם הן לפי קונם הן על פי אסור בחילופיהן ובגידוליהן שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גדולין אסורין: גמ' לעיל (נדרים דף מז.) בעי רמי בר חמא קונם פירות האלו על פלוני מהו בחילופיהן מי אמרינן גבי דידיה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו אוסר דבר שלא בא לעולם גבי חבירו הואיל ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו אין אדם אוסר נמי דבר שלא בא לעולם על חבירו או דלמא משום דחלופין כגידולין דמי לא שנא הוא לא שנא חבירו ובכל איסורי הנאה נמי מספקא ליה מדמייתי מתני' דערלה למיפשט בעיין. ולא מיבעיא ליה באיסורי הנאה אם מוכרים לכתחלה דפשיטא דאסור כדמוכח בפרק כל שעה (פסחים דף כא:) דלמאן דאמר לא תאכלו איסור הנאה משמע איצטריך קרא להתיר מכירת נבילה לעובד כוכבים אלמא דאסור למכור איסורי הנאה דמכירתן היינו הנאה כיון שמקבל דמיהם והוה ליה כנהנה מגופן ואם נמכרו בדיעבד פשיטא דמותרין מן התורה כדאמרינן ספ"ב דקידושין דף נח. ובפ"ב דמסכת ע"ז דשביעית ועבודת כוכבים תופסין דמיהם והוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין שאר איסורין למדין מהן ומיבעיא ליה אי חליפין אסירי מדרבנן מידי דהוה אגידולין והוא הדין בכל איסורי הנאה דלא פלוג ודוקא לאותו שהחליפן קא מיבעיא ליה אי קנסינן ליה אבל לאדם אחר פשיטא דשרי כדתניא חולין דף ד. חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שמחליפין אמר רב אחא בר מניומי תא שמע האומר לאשה קונם שאת נהנית לי לוה ובעלי חובין באין ונפרעין ממנו מאי טעמא לאו משום דחליפין לאו כגידולין דמו דלמא לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד ההיא שעתא דמיתהנית לאו בחליפין נינהו והשתא דבאין ונפרעין לא שקלא מינייהו מידי ובעיא לא איפשיטא: מתני' שאת עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח שאת עושה לפני עד הפסח איני אוכל שאתעושה עד הפסח איני מתכסה עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות לאחר הפסח שאת נהנית לי עד הפסח אם הולכת את לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד הפסח לאחר הפסח בבל יחל דברו שאת נהנית לי עד החג אם הולכת את לבית אביך עד הפסח הלכה לפני הפסח אסורה בהנייתו עד החג ומותרת לילך לאחר הפסח. תריצנן לרישא דמתניתין לעיל בפרק שני (נדרים דף טו:) הלכה אסורה בהנייתה ולוקה לא הלכה אסורה חוששין שמא תלך והא דקתני לאחר הפסח בבל יחל אי מיתהניא קודם הפסח קאמר: |
Nedarim 47a:4 | Rashash on Nedarim 47a:2 | commentary | Nedarim | Rashash on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | ר"ן ד"ה בעי רמי. ואמאי תנן שהגוזל כו'. ל"מ זה במשנה. ולשון רש"י חולין (ד ב) ד"ה מפני. ותנן האוכל תרומת חמץ בפסח כו': |
Nedarim 47a:4 | Reshimot Shiurim on Nedarim 15b:2 | null | Nedarim | Reshimot Shiurim on Nedarim | Talmud | Talmud | Rami bar Hama raises a dilemma: If one said: This produce is konam for so-and-so, what is the halakha with regard to their replacements? Do we say: With regard to himself, since a person can render another's produce forbidden for himself, though it is not presently in his possession, so too, a person can render an entity that has not yet come into the world forbidden to himself? Is this why the replacement produce and anything that grows from it is forbidden to him, even if it did not yet exist when he took the vow? If so, with regard to another, since a person cannot render another's produce forbidden to another, i.e., to that owner himself, similarly one cannot render an entity that has not yet come into the world forbidden to another. The produce's replacements would therefore be permitted to him. | ונראה שהרמב"ם מבחין בין הקדש לקונמות. אין אשה יכולה להקדיש מעשה ידיה בחלות הקדש דעלמא שכן מעשה ידיה הו"ל דשלב"ל, אבל קונמות חלין על דבר שלא בא לעולם. סמוכין לכך ממה שאין אדם מקדיש פירות של חבירו, ואילו בקונמות אדם אוסר פירות חבירו על עצמו. וסובר הרמב"ם שבקונמות אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו מפני שבעל הפירות מעכב. ברם יכול אדם לאסור דבר שלא בא לעולם שלו על חבירו שיאסרו לכשיבואו לעולם. (עדיין לא הונח לנו פסק הרמב"ם ממסקנת הסוגיא בכתובות דף נט. ומנדרים דף מז. שאין אדם אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו, וצ"ע) |
Nedarim 47b:1 | Rashi on Nedarim 47b:1:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Or perhaps the prohibition on replacement produce in the mishna is due to the fact that replacements of the produce are viewed as being like that which grows from them? They are both forbidden because they derive from the forbidden produce. If this is the case, it is no different for him and it is no different for another. Neither may derive benefit from the replacements. | או דילמא - הכי קאמר דודאי אסור בחלופייהן דומיא דגידולין נינהו וכי היכי דאסור בגידולין הכי נמי אסור בחליפין: |
Nedarim 47b:1 | Shita Mekubetzet on Nedarim 47b:1 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | Or perhaps the prohibition on replacement produce in the mishna is due to the fact that replacements of the produce are viewed as being like that which grows from them? They are both forbidden because they derive from the forbidden produce. If this is the case, it is no different for him and it is no different for another. Neither may derive benefit from the replacements. | או דילמא משום דחילופיהן כגדולין דמי. קשיא לי אדרבה הוה ליה למימר דחליפי קונם מיהא עדיפי מגדולים דקונם כהקדש והקדש תופס דמיו מדאורייתא וגדולי הקדש אינן כהקדש אלא מדרבנן וכדתנן הקדיש בור ונתמלא מים שובך ונתמלא יונים אילן ונשא פירות מועלין בהן ואין מועלין בגידולין. וי"ל דשאני קונמות דאין לו פדיון ואינו כהקדש אלא לרבי מאיר ואפילו לרבי מאיר נמי ככרי עלי אי נמי ככרי עליך שהוא קונם פרטי אין לו פדיון כדאיתא לעיל בריש פרק אין בין המודר אבל גדולין אסורין אפילו בדבר שזרעו כלה בקונמות דעשאום כגידולי תרומה. הרשב"א ז"ל. |
Nedarim 47b:1 | Steinsaltz on Nedarim 47b:1 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Or perhaps the prohibition on replacement produce in the mishna is due to the fact that replacements of the produce are viewed as being like that which grows from them? They are both forbidden because they derive from the forbidden produce. If this is the case, it is no different for him and it is no different for another. Neither may derive benefit from the replacements. | או דילמא [שמא] נאמר משום ש חילופין כגידולין דמי [ הם נחשבים], ולכן לא שנא [שונה] הוא ולא שנא [שונה] חברו, שכיון שהדבר נובע ובא מן הדבר האסור, נשאר האיסור במקומו, גם אם החליף אותו. |
Nedarim 47b:2 | Ran on Nedarim 47b:2:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | לווה - כלומר האשה ובעלי חוב באין ונפרעין. דנהי דמתסרי עלה נכסי בעלה מיהו אכתי שיעבודה אנכסיה קאי הילכך בעלי חוב באין ונפרעין דאפילו לחנן דאמר דהמפרנס אשתו של חבירו הניח מעותיו על קרן הצבי ה''מ במעלה לה מזונותיה אבל כשהיא לווה חייבת היא במה שלוותה ובעלי חוב נפרעין מן הבעל דמוציאין מזה ונותנין לזה מדר' נתן ובזה יצאתי ידי חובתי מכל מה שהאריך הרשב''א בזה: |
Nedarim 47b:2 | Ran on Nedarim 47b:2:2 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | מאי טעמא בעלי חובין באין ונפרעין לאו משום דחלופיהן לאו כגדוליהן דמו - דקס''ד דכיון דבשעה שהיא לווה משעבדת נכסי הבעל הרי היא כמחלפת נכסי הבעל בנכסי אחרים כיון דלבסוף בע''ח באין ונפרעין נהי דקא אמרינן מ''ט בע''ח באין ונפרעין לאו היא גופה קשיא לן דלדידהו ליכא איסורא כלל אלא הכי קאמר כיון דלבסוף בעלי חוב באין ונפרעין היכי שרית לה ללוות כך פירשו רבותי ולי נראה דה''ק אם איתא דחלופיהן כגדוליהן דמו היאך בעלי חובין באין ונפרעין דנהי דמדינא מוציאין מזה ונותנים לזה מדרבי נתן הכא אנן סהדי דאדעתא דידה נחית ולאו אדעתא דבעל כי היכי דלא לעביד היא איסורא על ידייהו ונראה לי דלהכי פשיט לה מהך ברייתא ולא פשיט מסיפא דמתני' דהאומר לבנו קונם שאתה נהנה לי וכו' דתנן בסיפא לווה ובעלי חוב באין ונפרעין משום דאיהו לא הוי כמחליף דהא מצי קני נכסי אבל אשה שאין לה קנין בלא בעלה סליק אדעתין דהויא כמחלפת נכסי הבעל ממש ומשני ודילמא לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד כלומר כשהוא בא להחליף איסור בהיתר לכתחלה בידים אסור והחליפין אסורין אבל זו בשעה שלוותה אע''פ שהבעל מתחייב אין כאן חליפי איסור ממש הילכך יכולה היא ללוות ולאכול ואע''פ שאח''כ נפרעין מן הבעל דיעבד הוא שנעשו חליפין למה שאכלה: |
Nedarim 47b:2 | Rashi on Nedarim 47b:2:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | קונם שאני נהנה לך לווה ובעלי חובין באין ונפרעין - מבעלה דרצון הבעל הוא שילוו לה והא הכא דלוותה מאחרים דחילופי ממונו של בעל הוי ולא מיתסר אלמא דאין אדם אוסר דבר שלב"ל על חבירו דהא נפרעין מבעלה: |
Nedarim 47b:2 | Rashi on Nedarim 47b:2:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | לאו כגידולין דמי - ובגידולין אסור אבל בחליפין מותר: |
Nedarim 47b:2 | Tosafot on Nedarim 47b:2:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | תא שמע האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך ותלה הדבר בתשמיש שאמר הנאת תשמישך עלי אם תיהנה משלי דאל''כ כיון דמשועבד לה לא מצי מדיר לה אי נמי דאדרה כשהיא ארוסה (או) ונישאת: |
Nedarim 47b:2 | Tosafot on Nedarim 47b:2:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | לוה ובעלי חובין נפרעין - כדאמר לותה ואכלה ועמדה ומיאנה אין לה מזונות הא לא מיאנה יש לה מזונות ואפילו לרבנן דחנן דאמרי הניח מעותיו על קרן הצבי ה''מ במפרנס אשת חבירו סתם אבל הלוה לה בתורת הלואה נפרע מן הבעל וא''ת ולרבנן דחנן היאך פורע חובה הרי אסור לפרוע למי שמודר הנאה ממנו וי''ל דהיינו בפורע חוב חבירו שהוא יכול לתובעו ולומר פרע לי מה שפרעתי בשבילך והוי כאילו הלוהו ממש אבל באשתו אינו חייב לפרוע לו כלל מה שפרע בשבילה: |
Nedarim 47b:2 | Tosafot on Nedarim 47b:2:3 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | מאי טעמא בעלי חובות חוזרין ונפרעין לאו דחילופין לאו כגדולין דמו - ושרו ליהנות למודר דאי אסורין א''כ מעות שמוסרין לה המלוים הוו חליפי מעות הבעל ומההוא דתנן (לעיל נדרים דף מג -) המודר הנאה מחבירו הולך אצל חנוני הרגיל אצלו וכו' לא מצי למיפשט בעיין דסתם חנוני לית ליה למיתבע מידי מן המדיר הילכך מתנת חנם הוא דיהיב לחנוני ואם ירצה חנוני עדיין יוכל לתבוע מודר אבל הכא דבעלי חובות יש לו על הבעל שהבעל חייב במזונות אשתו א''כ מה שהם מלוים לה הוי ממש חליפי מעות הבעל: |
Nedarim 47b:2 | Rashba on Nedarim 47b:1 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך וכו'. פירוש לאו מה שאני נהנה ממך קאמר, אלא הנאתי לך קאמר, והלכך אף היא אסורה ליזון משלו, ובמקצת פירושים מצאתי קונם שאני מהנה לך, וכן מצאתי במקצת ספרים. ואם תאמר והא משתעבד לה והיכי מצי מדיר לה, איכא למימר דאדרה כשהיא ארוסה קודם שהגיע זמנה לינשא, ואחר כך הגיע זמן ולא נשאת, וכדאוקימנא בריש פרק המדיר [כתובות ע, ב] ההיא דיעמוד פרנס. |
Nedarim 47b:2 | Rashba on Nedarim 47b:2 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | לוה ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו. וקא סלקא דעתא דמותרת ללוות לכתחלה קאמר, ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו לפי שהוא חייב לפרוע מזונותיה. ואם תאמר לרבנן דחנן דאמרי ישבע כמה הוציא ויטול האיך הוא פורע את חובה, והלא הוא לדברי רבנן כאילו נותן מידו לידה וכמו שאסור גם כן לדבריהם המודר הנאה מחברו לפרוע את חובו, כדאיתא לעיל בריש פרק אין בין המודר [נדרים לג, א] ובפרק בתרא דכתובות [קא, א], דהוה ליה כאילו מלוה מידו ליד המודר, ואי אמרת דאתיא כחנן אכתי לא ניחא, דלדידיה נמי פשיטיא דמותר לפרוע את חובה ואין כאן משום חליפין אלא הראי זה כפורע לה את חובה, תנן בפםרק אין בין המודר דשרי המדיר ומודר דעלמא, ותירצו בתוספות דלא נחלקו חנן ורבנן אלא במפרנס סתם, אבל המלוה בתורת הלואה יפרע מן הבעלים לכולי עלמא, והלכך משכחת לה שהוא חייב לפרוע אפילו לחנן, ומיהו באין נפרעין ממני לכולי עלמא, ולא דמי לפורע חובו דאסור לרבנן, דהתם הוא לפי שהלה הזה שהוא המדור חייב לשלם לפורע זהו שהוא המדיר, והלכך בשעת הפרעון שפרע המדיר לבעל חוב של מודר הוה ליה כאילו מלוה למודר מיד ליד, אי נמי כאילו אמר ליה מודר למדיר הלויני ופרע לי חובי לפלוני, אבל כאטן שעמד ולותה ואכלה האשה אינה חייבת כלל, אלא הבעל שהוא חייב לפרוע ועליו הוא מוטיל, ונמצא שהוא מתחייב ממילא על ידי מלותה של זו. ולדידי לא ניחא לי כלל, חדא דהא ודאי לא משמע הכין לכאורה שאם עמדה היא ולותה ואכלה שלא תהא היא חייבת למלוה, אלא שיתבע המלוה לבעל, שהרי הוא בפירוש הלוה לה ולא לבעל, ורש"י ז"ל פירש כן בשלהי כתובות [קז, ב ד"ה מתניתן], בשמעתין דפוסקין מזונות (לאשה אשה) [לאשת איש – לפי השי"מ והגמרא שם] שעמדה ולותה ואכלה, שהיא תובעת מן הבעל והמלוה תובע ממנה, ועוד קשיא לי אם כן אמאי שביק מתניתין דפרק המדיר וקא דייק מברייתא, דתנן בפרק המדיר [שם ע, ב] המדיר את אשתו עד שלשים יום יעמיד פרנס, ואמרינן עלה בגמרא ופרנס לאו שליחותיה קא עביד, ואוקימנא באומר כל הזן אינו מפסיד, והתם ודאי פרנס בתורת הלואה יהיב לה, דלאו בשופטני עסקינן דליתן לה במתנה על סמך שיחזור הבעל ויתן לו כנגד מה שנתן הוא לאשתו, שאילו נותן סתם הרי הוא כנותן במתנה, לפי מה שכתבנו אליבא דחנן והניח מעותיו על קרן הצבי, ולא כאותה ששנינו לעיל המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל, הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו פלוני מודר ממני הנאה ואין לו מה יאכל ואיני יודע מה אעשה לו, הרי זה נותן לו, כלומר בתורת הלואה ולא בתורת מתנה, ובא ונוטל מזה, וכדמייתי לה נמי התם בפרק המדיר עלה דההיא, ואם איתא לידוק מהתם, ואיהי עדיפא דשרינן ליה אפילו למימר נמי כל הזן אינו מפסיד, ועוד דההיא לא הוי מצי לדחוייה דלמא בדיעבד כדדחי הא ברייתא דלוה. אלא נראה לי דפלוגתא דתנן ובני כהנים גדולים במפרנס בפירוש בתורת פרעון, שאומר לה הריני פורע ליך מזונות שחייב ליך בעליך, ודומיא דפורע חובו של חברו, דעלה קא מייתי לה לעיל בריש פרק אין בין המודר וכן בפרק שני דייני גזירות דכתובות, וכיון דבתורת פרעון נתנן לה ובלא מצות הבעל, קסבר חנן דאינו אלא כמבריח ארי מנכסיו, ורבנן סברי דאינו אלא כמלוה, אבל אם עמדה היא ולותה הרי זה לא הלוה כלום את הבעל אלא (לא) [להו] הלוה בפירוש, והיא חייבת לשלם לבעל חוב והבעל חייב לשלם לה, והיינו אידך דפרק המדיר דיעמוד פרנס ושרינן ליה אפילו למימר כל הזן אינו מפסיד, מפני שהוא אינו מתחייב למפרנס בכך. ואם תאמר אם כן כל שכן שיהא אסור לומר כל הזן אינו מפסיד, יכול ליפרע מן הבעל אלא מחמת חיוב שנתחייב לה הבעל, אם כן הוה ליה כאילו פורע לה מזונותיה ונותן לבעל חוב מחמתיה, ונמצא מהנה. לא היא, דמכל מקום כיון דבשעת אכילה לא מיחייב בעל לשלומי למפרנס מדינא, אם כן בשעת אכילה ליכא חליפי איסור, דהא לא מיתוסף עליה חיובא בהכי, ובשעת פרעון נמי לא חשבינן לה מהנה, דמאי הנאה אית ליה בהכין דמסלק מיניה שעבודא דמפרנס, הא לאו מהנה חשבינן ליה בהכין, דהא אפילו בעלמא לא חשבינן ליה מהנה, כדתנן פירט לו את חובו וכל שכן הכא דלאו מדיליה ממש יהיב ליה דאינו אלא כמבריח ארי מנכסיו. ואם תאמר אם כן מתניתין דהמדיר כאבא חנן ולאו כרבנן, ואם איתא הוי ליה למידק התם עלה דההיא מתניתין מני אבא חנן כדדייק אמתניתין דפורע לו את חובו. ויש לומר דהתם אדרבה כיון דההיא על כרחך ליכא לאוקמה אלא כחנן, לא איכפת ליה עלה מידי דפשיטא דחנן היא, אבל הכא משום דרבה חדית בה ואמר דאיכא לאוקמה אפילו כרבנן, משום הכי דייק עלה הא מני חנן היא, כי היכי דלישקול וליטרי בה ולימא מאי דחדית בה רבה ואמר דאפילו רבנן היא, וכשעמד אחר ופרנס את אשתו סתם אין זה כנותן מתנה, אלא כיורד לתוך שדה של חברו ונטעה שחוזר ומשתלם מן הבעלים, והלכך גם זה כשפרנסה בתורת הלואה, והיא גם היא כשנתפרנסה על ידו מתורת הלואה נתפרנסה ולא מתורת מתנה, והלכך לכולי עלמא לא אבד את מעותיו, ומיהו כיון שלא הלוה את האשה בפירוש והיא לא נשתעבדה לו בפירוש, אינו יכול לחזור עליה, אלא על הבעל, כאילו לותה היא בתנאי שיהא הבעל חייב לו ושלא יגבה ממנה, והיינו ברייתא דהאומר לאשתו שאני נהנה לך דשמעתין ומינה ודאי איכא למידק דחילופין לאו כגדולין דמי, משום דשרינן לה ללוות כלומר להתפרנס מהם ולחייב נכסי הבעל באכילתה, דעם אכילתה יתחייב הבעל לשלם, ונמצא כאילו החליפה נכסי הבעל בפירות אלו שהיא אוכלת. [ומיהו איכא למידק – לפי השי"מ] מאי קאמר מאי טעמא בעלי חובין באין ונפרעין ממנו הלכך נקט ליה הכין לברורי טעמא דאיסורא מאי נינהו, ובמאי תליא מלתא, ודכותה איכא בתלמודא וחדא מינייהו בפרק איזהו נשך, [בבא מציעא סה, ב] פעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור, כגון דאמר ליה ארעא קניא לך מעכשיו, זוזי להוי הלואה גבך, ובודאי לאו דוקא נקט שצריך לומר לו זוזי ליהוי הלואה גבך, דאפילו במוכר סתם במעכשיו, ארעא ודאי קניא ליה מעכשיו ולוקח מותר לאכול פירות, וזוזי ממילא הוו הלואה גביה, אלא משום דטעמא דהתירא המוכר מעכשיו, היינו משום דזוזי הוי הלואה גביה, וזביני לאו מיתלא תלו עד דמייתי זוזי, משום הכי תנא טעמא במלתא דעליה סמכינן בהדי עיקרא דמלתא. כן נראה לי. ומכל מקום בין למה שפירשתי בין למה שפירשו בתוספות, קשיא לי דהיכי תיסק אדעתין דלוה לכתחלה, והלא איסורי הנאה לכולי עלמא אסור להחליפם, וכמו שכתבנו למעלה, וכדדייקא ההיא לא תאכל לא תאכלו דבפרק כל שעה [פסחים כא, ב], ויש לי לומר דהיינו הא דקאמר ליה רבא דלמא לכתחלה הוא דלא, ואף על גב דקאמר ליה בלשון דלמא, פעמים שמזכיר התלמוד ענין מוכרח בלשון דלמא, ויש לנו כיוצא בו לקמן בפרק אלו נדרים בשמעתין דנדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אינה מתענה ודלמא מיין הוא דמפר מזו. ומחרצן דאין מתענה לא הפר, והאי דלמא ודאי קאמר, אי נמי יש לומר דהכא כיון דאינה מוחלפת ממש, אלא שנכסי הבעל משתעבדין ממילא, אין זה כמו שמחלפת לכתחלה אלא שבעלי חוב אלו שלה באין ונפרעין מן הבעל, הרי אנו חושבין אותה כנהנית מחליפי האיסור. |
Nedarim 47b:2 | Shita Mekubetzet on Nedarim 47b:2 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | לוה ובעלי חוב באים. האשה תלווה מאחרים והאחרים שהם בעלי חובין באין ונפרעין מן הבעל. ואף על גב דיכול לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אפילו הכי שרי למעבד הכי. ואם איתא דחלופיהן כגידוליהן דמי אמאי היא מותרת ללות על סמך זה והלא אלו שלוקחת היא מהם כאלו לוקחת אותם מן הבעל שהרי הבעל צריך לפרוע להם מה שנתנו לה אלא ודאי מדשרי לעשות כן מכלל דלאו כגידולין דמו. הרי"ץ ז"ל. |
Nedarim 47b:2 | Shita Mekubetzet on Nedarim 47b:3 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך וכו'. פירוש לא מה שאני נהנה ממך קאמר אלא הנייתי לך קאמר והילכך אף היא אסורה ליזון משלו. ובמקצת פירושים מצאתי קונם שאני מהנה לך וכן מצאתיה במקצת ספרים. הרשב"א ז"ל. וזה לשון הרנב"י ז"ל: אמר רב אחא בר מניומי תא שמע האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך לוה ובעלי חובות נפרעין פירוש שהבעל אסר לעצמו נכסי אשתו דהכי משמע לישנא האומר לאשתו קונם יהא עלי מה שאהנה משלך וכגון שיש לה נכסים שאין לו בהם זכות כגון שנתנם לה בעלה דקיימא לן קנתה ואין הבעל אוכל פירות אי נמי שנתנום לה אחרים על מנת שאין לבעלה רשות בהם דאי בנכסי מלוג שיש לו בהם פירות מאי משלך דקאמר לה הא דידיה נינהו. ואפשר דמשום דקרנא דידה קרי להו משלך והכי משמע טפי מדקא מסיים לווה ובעלי חוב באין ונפרעין כלומר לוה הבעל מאחרים בכדי הנהו פירות ובעלי חוב באין ונפרעין מפירות שיש לו באותן נכסי מלוג דהא הנהו פירות נכסיו הם ובעלי חובו גובין מנכסיו דאלו בנכסים שאין לו בהם פירות מאי לוה ובעלי חוב נפרעין דהא לאו דידיה נינהו כדי שבעלי חוב יגבו מהם אלא אם כן ברצון אשתו. ויש ספרים כתוב בהם האומר לאשתו קונם שאני מהנה לך כלומר קונם יהא עליך מה שאני מהנה לך כלומר מה שתהנה משלי לווה האשה ובעלי חוב נפרעין מבעלה דהא משעבד לה וכגון שהדירה כשהיא ארוסה והגיע זמן ולא נשאו שחייב במזונותיה דמצי מדר לה כדאיתא בפרק המדיר וראשון עיקר. עד כאן. |
Nedarim 47b:2 | Shita Mekubetzet on Nedarim 47b:5 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | לוה ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו. וקא סלקא דעתך דמותרת ללות לכתחלה קתני ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו לפי שהוא חייב לפרוע מזונותיה. ואם תאמר לרבנן דחנן דאמרי ישבע כמה הוציא ויטול היאך הוא פורע את חובה והלא הוא לדברי רבנן כאלו נותן מידו לידה וכמו שאסור גם כן לדבריהם המודר הנאה מחברו לפרוע לו את חובו כדאיתא לעיל בריש פרק אין בין המודר וכו' ובפרק בתרא דכתובות דהוי ליה כאלו מלוה מידו ליד המודר ואי אמרת דאתיא כחנן אכתי לא ניחא דלדידיה נמי פשיטא דמותר לפרוע את חובה ואין כאן משום חליפין אלא הרי זה כפורע לה את חובה ותנן נמי בפרק אין בין המודר דשרי במדיר ומודר דעלמא. ותירצו בתוספות דלא נחלקו חנן ורבנן אלא במפרנס סתם אבל במלוה בתורת הלואה יפרע מן הבעלים לכולי עלמא הילכך משכחת לה שהוא חייב לפרוע אפילו לחנן ומיהו באין ונפרעין ממנו לכולי עלמא. ולא דמי לפורע חובו דאסור לרבנן דהתם הוא לפי שהלוה הזה שהוא המודר חייב לשלם לפורע זה שהוא המדיר והילכך בשעת הפרעון שפרע המדיר לבעל חוב של מודר הוי ליה כאלו מלוה למודר מיד ליד אי נפי כאלו אמר ליה מודר למדיר הלויני ופרע לי חובי לפלוני אבל כאן שעמדה ולותה ואכלה האשה אינה חייבת כלל אלא הבעל שהוא חייב לפרוע ועליו הוא מוטל ונמצא שהוא מתחייב ממילא ועל ידי מלותה של זו. ולדידי לא ניחא לי כלל חדא דהא ודאי לא משמע הכין לכאורה שאם עמדה היא ולותה ואכלה שלא תהא היא חייבת למלוה אלא שיתבע המלוה לבעל שהרי הוא בפירוש הלוה לה ולא לבעל. ורש"י ז"ל כן פירש בשילהי כתובות בשמעתא דפוסקין מזונות לאשת איש כשעמדה ולותה ואכלה שהיא תובעת מן הבעל והמלוה תובע ממנה. ועוד קשיא לי אם כן אמאי שביק מתניתין דפרק המדיר וקא דייק מברייתא דתנן בפרק המדיר המדיר את אשתו עד שלשים יום יעמיד פרנס ואמרינן עלה בגמרא ופרנס לאו שליחותיה קא עביד ואוקי באומר כל הזן אינו מפסיד. והתם ודאי פרנס בתורת הלואה יהיב לה דלאו בשופטני עסקינן דליתן לה במתנה על סמך שיחזור הבעל ויתן לו כנגד מה שנתן הוא לאשתו שאפילו נותן סתם הרי הוא כנותן מתנה לפי מה שכתבנו אליבא דחנן והניח מעותיו על קרן הצבי ולא כאותה ששנינו לעיל המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו פלוני מודר ממני הנאה ואין לו מה יאכל ואיני יודע מה אעשה לו הרי זה נותן לו כלומר בתורת הלואה ולא בתורת מתנה ובא ונוטל מזה וכדמייתי לה נמי התם בפרק המדיר עלה דההיא. ואם איתא לידוק מהתם ואיהי עדיפא דשריא ליה אפילו למימר נמי כל הזן אינו מפסיד. ועוד דההיא לא הוה מצי לדחויה דילמא בדיעבד כדדחי הא ברייתא דלוה. אלא נראה לי דפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים במפרנס בפירוש בתורת פרעון שאומר לה הריני פורע ליך מזונות שחייב ליך בעליך. ודומיא שפורע חובו של חברו דעלה קא מייתי לה לעיל בריש פרק אין בין המודר וכן בפרק שני דייני דכתובות. וכיון דבתורת פרעון נתנן לה ובלא מצות הבעל קא סבר חנן דאינו אלא כמבריח ארי מנכסיו ורבנן סברי דאינו אלא כמלוהו. אבל אם עמדה היא ולוותה הרי זה לא הלוה כלום את הבעל אלא לה הלוה בפירוש והיא חייבת לשלם לבעל חוב והבעל חייב לשלם לה. והיינו אידך בפרק המדיר דיעמיד פרנס ושריא ליה אפילו למימר כל הזן אינו מפסיד מפני שהוא אינו מתחייב למפרנס בכך. וא"ת אם כן כל שכן שיהא אסור לומר כל הזן אינו מפסיד ולאו חליפי איסור בלבד הוו אלא נהנה מן האיסור ממש דכיון שבעל חוב אינו יכול ליפרע מן הבעל אלא מחמת חיוב שנתחייב לה הבעל אם כן הוי ליה כאלו פורע מזונותיה ונותן לבעל חוב מחמתיה ונמצא מהנה. לא היא דמכל מקום כיון דבשעת אכילה לא מיחייב בעל לשלומי למפרנס מדינא אם כן בשעת אכילה ליכא חליפי איסור דהא לא מיתוסף עליה חיובא בהכין ובשעת פרעון נמי לא חשבינן ליה מהנה דמאי הנאה אית לה בהכין דמסלק מיניה שעבודא דמפרנס הא לא מהנה חשבינן ליה בהכין דהא אפילו בעלמא לא חשבינן ליה מהנה כדתנן פורע לו את חובו וכל שכן הכא דלאו מדיליה ממש יהיב ליה דאינו אלא כמבריח ארי מנכסיה. וא"ת אם כן מתניתין דהמדיר כאבא חנן ולאו כרבנן ואם איתא ה"ל למידק התם עלה דההיא מתניתין מני אבא חנן כרדייק אמתניתין דפורע לו את חובו. וי"ל דהתם אדרבה כיון דההיא על כרחין ליכא לאוקמא אלא כחנן לא איכפת ליה עלה מידי דפשיטא דחנן היא אבל הכא משום דרבה חדית בה ואמר דאיכא לאוקמה אפילו כרבנן משום הכי דייק עלה הא מני חנן היא כי היכי דלישקול וליטרי בה ולימא מאי דחדית בה רבה ואמר דאף רבנן הוא וכשעמד אחר ופרנס את אשתו סתם אין זה כנותן מתנה אלא כיורד לתוך שדה של חברו שלא ברשות ונטען שחוזר ומשתלם מן הבעלים והילכך גם זה כשפרנסה בתורת הלואה פרנסה והיא גם היא כשנתפרנסה על ידו מתורת הלואה נתפרנסה ולא מתורת מתנה והילכך לכולי עלמא לא איבד את מעותיו. ומיהו כיון שלא הלוה את האשה בפירוש והיא לא נשתעבדה לו בפירוש אינו יכול לחזור עליה אלא על הבעל כאלו לותה היא בתנאי שיהא הבעל חייב לו ושלא יגבה ממנה והיינו ברייתא דהאומר לאשתו קונם שאני נהנה לך דשמעתין. ומינה ודאי איכא למידק דחילופין לאו כגידולין דמו משום דשריא לה ללות כלומר להתפרנס מהם ולחייב נכסי הבעל באכילתה דעם אכילתה נתחייב הבעל לשלם ונמצא כאלו החליפה נכסי הבעל בפירות אלו שהיתה אוכלת. ומיהו איכא למידק מאי קשיא מאי טעמא בעלי חוב באין ונפרעין ממנו לאו משום דחליפין וכו' הא לא הוה ליה למימר אלא מאי טעמא לוה דהא ממאי דשרי לה ללות ולאכול הוא דאיכא למידק דחליפין לאו כגידולין דמו דאלו ממה שהבעל פורע לאחר מכאן אין להוכיח דאלו בשאכלה היא אכלה בהיתר אין האיסור חוזר וניעור בשעת פרעון דבההיא שעתא אינה נהנית היא כלל אלא שהבעל הוא שפורע מה שהוא חייב. וי"ל דאין הכי נמי אלא משום דאין טעם עיקר האיסור אלא מחמת שהוא מתחייב על ידי אכילתה לפרוע לבעלי חוב משום הכי נקט ליה שאלו אמר מאי טעמא היא לוה עדיין היינו צריכים לשאול ומפני מה תאסור עליה ללות והיינו צריכים להשיב מפני שהבעלי חוב באין ונפרעין ממנו הילכך נקט לה הכין לברורי טעמא דאיסורא מאי נינהו ובמאי תליא מילתא. ודכוותיה איכא בתלמודא וחדא מיניהו בפרק איזהו נשך פעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור כגון דאמר ליה ארעא קניא לך מעכשו זוזי ליהוו הלואה גבך ובודאי לא דוקא נקט שצריך לומר לו זוזי ליהוו הלואה גבך דאפילו במוכר סתם במעכשו ארעא ודאי קניא ליה מעכשו ולוקח מותר לאכול פירות וזוזי ממילא הוו הלואה גביה אלא משום דטעמא דהיתירא במוכר מעכשו היינו משום דזוזי הוו הלואה גביה וזביניה לאו מיתלא תלי עד דמייתו זוזי משום הכי תנא טעמא במילתא דעלה סמכינן בהדי עיקר דמילתא. כן נראה לי. ומכל מקום בין למה שפירשתי בין למה שפירשו בתוס' קשיא לי דהיכי תיסוק אדעתין דלוה לכתחלה והלא איסורי הנאה לכולי עלמא אסור להחליפם וכמו שכתבנו למעלה וכדדיקא ההיא לא תאכל לא תאכלו דבפרק כל שעה. וי"ל דהיינו הא דקאמר ליה רבא דילמא לכתחלה הוא דלא ואף על גב דקאמר ליה בלשון דילמא פעמים שמזכיר התלמוד ענין מוכרח בלשון דילמא. ויש לנו כיוצא בו לקמן בפרק אלו נדרים בשמעתא דנדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אינה מתענה ודילמא מיין הוא דמפר מזג ומחרצן דאין מתענה לא הפר וההיא דילמא ודאי קאמר. אי נמי יש לומר דהכא כיון דאינה מחלפת ממש אלא שנכסי הבעל משתעבדים ממילא אין זה כמי שמחלפת לכתחלה אלא שבעלי חוב אלו שלה באין ונפרעין מן הבעל הרי אנו חושבין אותה כנהנת מחליפי האיסור. אמר רבא ודילמא לכתחילה הוא דלא דאי עבד עבד ולא לוה לכתחילה קאמרינן כלומר שהשיאוה חכמים עצה ללות דלא תקנתא קתני אלא דינא קתני ולומר שאם לותה ואכלה אין הבעל אסור לפרוע בעלי חוב דמאי דעבדא עבדא ובפרעון החוב ליכא איסור. הרשב"א ז"ל. דילמא לכתחלה הוא דלא ואסור להחליפם והכא גבי אשה דאי עבד עבד דאם לותה באין ונפרעין כיון שאינן אסורין כי אם מדרבנן. וההוא דהגוזל עצים דבחייו ובמותו דהא לווה ובעל חוב באין ונפרעין מנכסי אביו שהדירו דלווה לכתחלה קאמר ההיא לא קשיא מידי דנפרעין אם ירצה מדיר קאמר ומתנה היא בנותן למלוין. מצאתי. ואיני מבין שהרי אביו המדיר מת ולאחיו לא קאי שהרי אין להם דבר בחלקו. לכן נראה לי לפרש דאותו חלק שהיה ראוי למודר הוי כהפקר כיון שאין רשות לאחים בו וגם הוא אסור בו הילכך יכולין המלוין ליפרע ממנו ואם כן למה לא ילוה מהם לכתחלה. הרא"ם ז"ל. |
Nedarim 47b:2 | Steinsaltz on Nedarim 47b:2 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | אמר רב אחא בר מניומי: תא שמע [בוא ו שמע] פתרון לכך ממה ששנינו: האומר לאשתו "קונם שאני נהנה ליך (לך) " ולכן אינה יכולה להתפרנס ממנו, כדי שתוכל להתקיים תהא לווה כסף לפרנסתה, ובעלי חובין שלה באין ונפרעין חובותיה מן הבעל. ונברר: מאי טעמא [מה טעם] בעלי חובין נפרעין חובותיה מן הבעל? הרי בסופו של דבר היא נהנית מבעלה שפורע את חובה — לאו [ האם לא] משום שאנו אומרים ש חילופין לאו [אינם] כגידולין דמי [נחשבים] ולכן יכולה היא ללוות ולקבל בעקיפין את הממון מבעלה כיון שאינה נהנית במישרין ממנו, אלא בדבר שהוחלף? |
Nedarim 47b:2 | Rashba on Bava Kamma 108b:7 | null | Nedarim | Rashba on Bava Kamma | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | לפיכך נראה כמו שפירש הראב"ד ז"ל דהכא אמדיר קאי כלומר שהאב המדיר יכול ליתן לבנו של הנידר וכן פורע לו חובו וזן את אשתו ובניו אף על פי שחייב במזונותן וכדתניא נמי בברייתא בפרק השותפין (נדרים מז, ב) דתניא התם האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך לווה ובעלי חוב נפרעין ממנו. והא דקתני נותן לאחיו שטפא היא היא ומשום דקתני הכי במתניתין דהגוזל אביו דלעיל מיניה תנא נמי הכין בהא מתניתין אגב שיטפא. אלא שעדיין קשיא לי דלא הוה ליה למימר נותן לבניו אלא זן את בניו דאי נותן לבניו פשיטא, ועוד דאי אתו לאשמועינן שהמודר מחבריו יכול לזון את בניו או פורע לו חובו הא תנא ליה התם בפרק אין בין המודר (נדרים לו, א). |
Nedarim 47b:2 | Tosafot on Bava Kamma 109a:1:1 | null | Nedarim | Tosafot on Bava Kamma | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | ב"ח באין ונפרעין - אחר מיתה ואפילו בחייו הוי שרי בכה"ג כדאמרינן (נדרים דף מג.) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו איש פלוני מודר הנאה ממני ואין לו מה יאכל ואיני יודע מה אעשה לו נותן לו ובא ונוטל מזה אלא לפי שזה אין רוצה שיהנה ממנו כלל בחייו ואין יכול לעשות תקנה אלא מדעתו והא דלא תני הכא ואם אין רוצה כדקתני רישא משום שהרי ודאי [אינו] רוצה או שמא דוקא אין לו מה יאכל שרי כדקתני גבי המודר הנאה מחבירו אבל אם יש לו מה יאכל אפי' [אינו] רוצה אין לו תקנה בכך וא"ת והיאך נפרע ממנו והא תנן בפרק אין בין המודר (נדרים דף לג.) המודר הנאה מחבירו שוקל לו שקלו ופורע לו חובו ופר"ת דדוקא במזונות אשתו אבל שאר חובות אסור לפרוע דודאי קא משתרשי ליה ואסור וה"נ משתרשי ליה וי"ל דלא דמי דהתם כיון שמתחייב למי שפרע בעבורו אם יפרע בחנם בעבורו א"כ מהנהו ואסור אבל הכא מה שבאים ב"ח ונפרעין מן הנכסים אין זה נהנה מן הנכסים וההיא דהולך אצל חנוני לא תקשה דהתם דרך מתנה מיירי שהחנוני נותן לזה פירות במתנה וחוזר ומקבל מזה מעות דרך מתנה אבל הא דאמר בפרק השותפין (נדרים דף מז:) קונם אשתי שאני נהנית לך כו' לוה וב"ח באין ונפרעין מבעל בשלמא קונם שאני נהנה לאשתי איכא למימר במזונות אשתו ואליבא דתנן אלא קונם שאני נהנה לך משמע שאומר לחבירו נמצא שהוא פורע חובו ויש לומר כגון שלוה הימנו על מנת שלא לפרוע דהשתא אין נהנה כלום במה שפורע חובו וא"ת וכי בשופטני עסקינן שילוה ע"מ שלא לפרוע וי"ל שהוא אוהבו שלא יניח מלפרוע בעבורו: |
Nedarim 47b:2 | Teshuvot haRashba part IV 202:2 | null | Nedarim | Teshuvot haRashba part IV | Talmud | Responsa | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | תשובה: ביום שני, ודאי יצא, משום דמצות לאו ליהנות ניתנו. אבל ביום ראשון לא יצא, דלא מן השם הוא זה, אלא משום דביום הראשון בעינן: ולקחתם לכם, משלכם, ולא משל איסורי הנאה, וכאותה שאמרו בירושלמי, בפרק מצות חליצה: שופר של ע"ז ושל עיר הנדחת, רבי אליעזר אומר: כשר. תני רבי חייא: כשר. תני רבי הושעיא: פסול. הכל מודים בלולב שהוא פסול. מה בין שופר ללולב? אמר רב יוסא: בלולב כתיב: ולקחתם לכם, משלכם, לא משל איסורי הנאה. ברם הכא, יום תרועה יהיה לכם, מ"מ. ואף על גב דלפום גמרא דילן, ל"ש שופר ולא שנא לולב של עיר הנדחת ושל ע"ז, דומיא דעיר הנדחת, דהיינו אשרה דמשה, פסול משום דמכתת שיעוריה. רבי אליעזר ורבי חייא דירושלמי, לית להו ההוא טעמא, אלא לדידהו כולה מילתא באיסורי הנאה תלייא. והילכך, לולב ביום ראשון, בין באשרה דמשה, בין בשאר אשרות, ומשום איסורי הנאה, דלא קרינן ביה: לכם. אבל ביום טוב ב', בין אשרה דלאו דמשה, בין אשרה דמשה, כשר. דלא בעינן לכם, ומצות לאו ליהנות ניתנו. ושופר אפי' ביום ראשון, ואפילו באשרה דמשה, לדידהו כשר דלא בעינן לכם. ור' הושעיא דירושלמי, דאסר אפי' בשופר, אית ליה טעמא דכתותי שיעורא, כטעמא דגמרין. ואלא מיהו מדברי כולם, נלמוד דלולב של איסורי הנאה ביום טוב ראשון, אפי' בשאר איסורי דלא מיכתת שיעורייהו, אם נטל לא יצא. והא דאמר רבא בר"פ לולב הגזול (סוכה ל"א ע"ב): לולב של ע"ז, לא יטול, ואם נטל כשר. ההיא ביום טוב ב', דלא בעינן לכם, ומצות לאו ליהנות ניתנו. אבל ביום טוב ראשון, אפילו אשרה דלאו דמשה, אם נטל לא יצא, משום דבעינן לכם. והילכך אף במודר הנאה כן, דבעינן לכם משלכם ולא משל איסורי הנאה. שהרי אף על פי שנתנו לו מדיר, לא קנאו, דאכתי באיסוריה קאי גביה, כל שבא מיד מדיר ליד נידר. וכדאמרינן בר"פ אין בין המודר (נדרים ל"ד ע"ב), גבי בעיא דהאומר ככרי עליך, ונתנו לו, מהו? ואסיקנא, דאסור. וכיון שהוא אסור בהנאתו, לאיזה דבר קנאו, ומאי שנא משאר איסורי הנאה? וכ"ת שאר איסורי הנאה שאיסורן מצד עצמן, ואיסורן שוה בכל ישראל, כאיסורי ע"ז וערלה וכלאי הכרם, שאני; אבל איסור הנאה דמחמת מדיר, דאין איסורו מצד עצמו, ואינו שוה בכל, אלא שנאסר בהנאתו מחמת זה, שהרי הדירו הנאה, בהנאתו הוא דנאסרה עליו, אבל גופו קנוי לו. ונפקא מינה, שאם קדש בו את האשה, מקודשת. וכן יכול הוא ליתנו לאחר, ואחר שגזלו ממנו חייב בתשלומין. והילכך, אף כאן, ולקחתם לכם קרינא ביה. ואי משום הנאתו, מצות לאו ליהנות ניתנו. הא ליתא! דהא תנן בפ' הגוזל (בבא קמא דף קח:): האומר לבנו: קונם שאתה נהנה לי; אם מת ירשנו. בחיי ובמותי; אם מת לא ירשנו. ואם איתא, אמאי לא ירשנו, אף על פי שהוא עצמו א"א לו ליהנות מנכסיו, מ"מ זוכה הוא בירושתו, ונותן לכל מי שירצה? ועוד דהא משמע דאפי' אם קדש בהן את האשה, אינה מקודשת. מדאיבעיא לן בפ' השותפין שבנדרים (דף מז): קונם פירות אלו על פ', מהו בחילופיהן? ואתינא למיפשטה, מדתנן: המקדש בערלה ובכלאי הכרם, אינה מקודשת. מכרן וקדש בדמיהן, מקודשת. אלמא: משו' דאוסר נכסיו על חבירו, נמי כערלה וככלאי הכרם דמו. ואם קדש בהן את האשה, אינה מקודשת. וה"ק לגידולין, אבל חלופין צריכה. וכ"כ הראב"ד ז"ל, דהמקדש בגדולין צריך לחזור ולקדש. אלמא: אין לו בהן כלום. וכן, אינו יכול למוכרן, ולא ליתנן, ולא לפרוע בהן חובו. והא דתנן בסופא דההיא מתני', בפר' הגוזל (בבא קמא ד' קטו): ויתן לבנו ולאחיו, ולוה ובעלי חוב באים ונפרעים ממנו. לאו אנידר קאי, אלא אמדיר. וכמתני' דאין בין המודר (דף לג), דקתני: שוקל לו את שקלו, ופורע לו חובו, וזן את אשתו ואת בניו, ואף על פי שהוא חייב במזונותיהן. וכדתניא נמי בפ' השותפין (נדרים דף מז:): האומר לאשתו: קונם שאני נהנה לך; לוה ובע"ח באים ונפרעין ממנו. וכן פירשה הראב"ד ז"ל במקומה בפרק הגוזל. וא"א לפרשה אנידר, דא"כ מאי: לא ירשנו דקתני? הא ודאי יורשו, כיון דנותן לכל מי שירצה, ופורע בו את חובו. ועוד, דהיאך אפשר לפרוע בו את חובו, והלא נמצא נהנה בפריעתו? דאע"ג דשרי במודר הנאה לפורע לו את חובו, משום דמבריח ארי מנכסיו הוא. ה"מ, בשפרעו מדיר מדעתו. הא אם אמר ליה נידר: פרע לי את חובי; שליחותיה קא עביד, ואסיר. ותדע לך, דהא תנן התם (נדרים דף לה:): ותורם לו את תרומתו. וקתני בברייתא: ותורם לו את תרומתו, ולדעתו. ואמרי' עלה בגמ': לדעתו דמאן? אי לימא לדעתו של בעל הבית, והא קא מיתהנה מיניה, דעביד שליחותיה? ועוד, דאי אנידר קאי, היכי קתני נותן לבנו, והלא מעל למ"ד יש מעילה בקונמות? וקי"ל נמי הכי, וכרבנן דר"מ, וכדאפכי' להו בפ"ג דשבועות (דף כב:). והילכך, בשנותן לבנו, מעל. וכדאמרי' בהדיא בר"פ אין בין המודר (נדרים דף לה). א"ל רב אחא בריה דרב אויא, לרב אשי: ככרי עליך, ונתנה לו במתנה, מי מעל? למעול נותן, הא לא אסרה עליה לימעול. מקבל יכול לומר: היתירא בעיתי, איסורא לא בעיתי. א"ל: מקבל מעל, לכשיוצא. ועוד, תדע מעובדא (שם נדרים מח:) דההוא דהוה שמיט כפי דכתנא, ואסרינהו לנכסי עליה. ואמרו ליה: ואי הוי בר בריך צורבא מרבנן, מאי? אמר להון: ליקני הדין. ואי הוי צורבא מרבנן, ליקנייה. ואי איתא, דהמדיר את בנו מנכסיו בחייו ובמותו, אם מת האב, הבן זוכה בו בנכסיו, ליתן לכל מי שירצה. מאי א"ל: אי הוי בר בריך צורבא מרבנן, מאי? ומאי אצטריך ליה למימר: ליקנינהו הדין; וליקנינהו ליה, לכי הוי צורבא מרבנן. ומאי שקלי וטרו בה רב נחמן ופומבדיתא, אי קני לא קני? והא בלאו הכי, ממילא זכי בהו, ומירת קא ירית לנכסיה, ואי בעי יהיב להו לבריה. וא"א לומר דלגרועי זכותיה דברא קא אתו, כי היכי דלא ליהוי זכותא לברא בנכסים, למיהב לאחריני, אלא דליהוו ע"כ לבריה, לכי הוי צורבא מרבנן. דהא לא משמע הכי. אלא מימר אמרי לאבא דלא לפסדינהו מיניה לגמרי, דאפשר דנפיק מיניה זרעא מעליא. אלא על כרחין, מתני' דהגוזל דקתני: נותן הוא לבנו; אמדיר קאי, ונותן לאחיו דקתני, שיטפא היא, ומשום דקתני הכי באידך מתני', דהגוזל את אביו, דלעיל מיניה, קתני ליה נמי הכא בשיטפא. |
Nedarim 47b:2 | Rashash on Nedarim 47b:6 | commentary | Nedarim | Rashash on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | רא"ש ד"ה לאו משום דחליפין. דאיחלפו אותן מעות על מה שקבל כו'. כ"נ דצ"ל: |
Nedarim 47b:2 | Piskei Tosafot on Nedarim 74:1 | commentary | Nedarim | Piskei Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rav Aha bar Minyumi said: Come and hear a proof from a baraita : With regard to one who says to his wife: Benefiting from me is konam for you, she may nevertheless borrow money to sustain herself, and the creditors can come and collect her debts from her husband. What is the reason that the creditors can collect from the husband? Is it not because she benefits only indirectly, and it must be that replacements, i.e., the creditors' money, are not like that which grows from the original item? | האומר לאשתו קונם שאיני מהני לך ואין לה ואינה מספקת בטל הנדר ואפילו אמר לה כשמספקת ועכשיו אינה מספקת. לותה שלא לצורך מזונות בעל חוב נפרע מן הבעל: ד"ה לוה: דף מז ע"ב |
Nedarim 47b:3 | Rashi on Nedarim 47b:3:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava said: This is not proof: Perhaps it is the case that one should not benefit from replacements ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Since the wife lacks any other means to support herself, the case is considered to be after the fact, and it is permitted for her to benefit indirectly. Still, replacements of an item are considered to be like that which grows from it ab initio . | אמר רבא - לעולם אימא לך דחליפין כגידולין דמו ומיתסרי ואהכי לכתחילה לא תלוה ותאכל אבל בדיעבד שפיר דמי והא דאמרינן בהך פירקא דלעיל (נדרים דף מג.) המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל נותן לזה ובא הלה ונוטל מזה לא דמיא להא דהאי לא רמי עליה דהאי למיפרנסיה והאי דקיהיב להאי אימור לא משום מודר קא יהיב ליה אלא מתנה בעלמא הוא דקא יהיב להאיך אבל האי בעל דלמפרנסה קאי אימא דליתסר ליה לפרוע לבעל חוב לכתחילה הוא דלא: |
Nedarim 47b:3 | Tosafot on Nedarim 47b:3:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava said: This is not proof: Perhaps it is the case that one should not benefit from replacements ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Since the wife lacks any other means to support herself, the case is considered to be after the fact, and it is permitted for her to benefit indirectly. Still, replacements of an item are considered to be like that which grows from it ab initio . | דילמא לכתחילה הוא דלא הא דיעבד עבד - כלומר לותה דוקא בדיעבד קאמר דאז בעלי חובין נפרעין אבל לכתחילה לא תלוה וכשלותה הרי זה דיעבד שאין זה חליפי איסור ממה שעדיין האיסור לא בא אבל מעיקרא סלקא דעתך דשרו רבנן ללוות בתחילה ולגרום דברים שיבא לידי איסור לכן פשיט מיניה דחליפי (טומאה) מותרין: |
Nedarim 47b:3 | Rashba on Nedarim 47b:3 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava said: This is not proof: Perhaps it is the case that one should not benefit from replacements ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Since the wife lacks any other means to support herself, the case is considered to be after the fact, and it is permitted for her to benefit indirectly. Still, replacements of an item are considered to be like that which grows from it ab initio . | אמר רבא ודלמא לכתחלה הוא דלא ואי עביד עביד. ולאו ללוות לכתחלה קאמרינן, כלומר שהשיאוה חכמים עצה ללוות, דלא תקנתא קתני אלא דינא קתני, ולומר שאם לותה ואכלה אין הבעל אסור לפרוע לבעלי חוב, דמאי דעבדה עבדה, ובפרעון החוב ליכא איסורא. |
Nedarim 47b:3 | Shita Mekubetzet on Nedarim 47b:6 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava said: This is not proof: Perhaps it is the case that one should not benefit from replacements ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Since the wife lacks any other means to support herself, the case is considered to be after the fact, and it is permitted for her to benefit indirectly. Still, replacements of an item are considered to be like that which grows from it ab initio . | אמר רבא דילמא לכתחלה הוא דלא. פירוש דודאי אסור להחליפן. ודיעבד עבד. פירוש אם נתחלפו מותרין. וכתב רבינו ז"ל דההיא שעתא דאיתהני כלומר ממלוה שעשו לו האחרים אכתי לאו מחליפין נינהו והשתא דבאין ונפרעין לא שקיל מיניהו מידי. פירוש דכבר נתאכלו המעות שלוה. ובעיין לא איפשיטא. פירוש וספיקא דרבנן לקולא דאפילו תמצי לומר דחליפין של איסורי הנאה ושל נדרים יהיו אסורין אין אסורן אלא מדרבנן כדכתבינן לעיל דאין לך תופס דמיו אלא עבודה זרה והקדש ושביעית הילכך כי מספקא לן אזלינן לקולא ואם אסור שום מידי לחבריה מותר בחילופיהן דדבר שלא בא לעולם נינהו. מיהו מאן דאסר מידי לנפשיה אסור גם בחילופיו דכי היכי דאדם אוסר עצמו מה שאינו שלו אוסר נמי לעצמו דבר שלא בא לעולם. הרנב"י. |
Nedarim 47b:3 | Steinsaltz on Nedarim 47b:3 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava said: This is not proof: Perhaps it is the case that one should not benefit from replacements ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Since the wife lacks any other means to support herself, the case is considered to be after the fact, and it is permitted for her to benefit indirectly. Still, replacements of an item are considered to be like that which grows from it ab initio . | אמר רבא: מכאן אין ראיה, כי דילמא [שמא] לכתחילה הוא ש לא ייהנה בחילופיו של דבר שנאסר בנדר, ואי עבד [ואם עשה] — עבד [עשה]. ואף לגבי האשה, כיון שאין לה דרך אחרת למחייתה — מותר. |
Nedarim 47b:4 | Ran on Nedarim 47b:4:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | ת"ש המקדש בערלה אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן הרי זו מקודשת - דקס''ד דכיון שאסור ליהנות מן החליפין אפילו עבר ונהנה שהחליפן באחר דליהוי חליפי חליפין אסורין ומשום הכי קשיא ליה בשעבר וקידש בדמיהן למה היא מקודשת גמורה ואינה צריכה לקדש פעם אחרת דאי אסירי חליפין מדרבנן הוה לן לאצרוכה קדושי אחריני ואמרינן הכא נמי לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד כלומר לכתחלה הוא שאסור ליהנות מן החליפין אבל אם עבר ונהנה נהנה דחליפין מותרין: ולענין הלכה לגבי נודר עצמו דאמר אלו אפילו החליפן אחר נודר אסור בהן והיינו מתני' אבל כשהדירו אחר וכן נמי בנודר עצמו דלא אמר אלו מסתברא דלקולא נקיטי' דכיון דבכי האי גוונא גבי אסורי הנאה דעלמא ליכא למימר דחלופיהן כגדוליהן דמי אלא מדרבנן בעלמא וכדפרישית לעיל הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא ואפילו עבר והחליפן חליפין מותרין אבל הרב רבינו משה בר מיימון ז''ל כתב בפ' חמישי מהלכות נדרים (הלכה ט''ז) הרי גדוליהן וחלופיהן ספק לפיכך חברו אסור בגידולי פירות אלו וחלופיהן והרמב''ן ז''ל מסתם לה סתומי לקמן בפרק הנודר מן הירק: |
Nedarim 47b:4 | Rashi on Nedarim 47b:4:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | תא שמע - דמותר אפי' לכתחילה: |
Nedarim 47b:4 | Rashi on Nedarim 47b:4:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | המקדש בערלה - שהוא איסור הנאה אינה מקודשת: |
Nedarim 47b:4 | Rashi on Nedarim 47b:4:3 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | מכרן וקידש בדמיהן מקודשת - אלמא דחליפין לאו כגידולין דמו דגידולין אסור ובחליפין משתרי: |
Nedarim 47b:4 | Rashi on Nedarim 47b:4:4 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | ה"נ - מיירי דלכתחילה לא ימכור ואם קידש בדמיהם מאי דעבד עבד: |
Nedarim 47b:4 | Tosafot on Nedarim 47b:4:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | ת''ש המקדש [בערלה] (בדמי ערלה פי' בדמים של ערלה) או כלאי הכרם אינה מקודשת משום דאיסורי הנאה אינון ולא הוי ממון - מכרם וקדש בדמיהן בערלה וכלאי הכרם מקודשת דאינן תופסין דמיהן אלמא שרי לאיתהנויי בחליפין דאי אסור ליהנות היה לנו לומר דאסור לשהות עמה באותם קידושין: |
Nedarim 47b:4 | Tosafot on Nedarim 47b:4:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | ה''נ הא לכתחילה הא דיעבד - כלומר אכתי איבעיא ליה אי מותר לכתחילה הוא או דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא ואע''ג דעל ידי הקידושין הוא נהנה ממנה לכתחילה דוקא בקידושין שלא תקנו חכמים להפקיע הקידושין דכיון שהיא אשתו הוא חייב ליהנות ממנה אבל משאר הנאות אם אסור למוכרם אם לקח מן המעות כלי אסור ליהנות ממנו דאסור בחלופיהן קרינן ביה. מפירו''ש רבינ''ו שמעו''ן מקוצ''י: |
Nedarim 47b:4 | Rashba on Nedarim 47b:4 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | מכרן וקדש בדמיהן מקודשת. כיון שהוא מותר ליהנות ממנה באותן קדושין, אלמא חליפין לאו כגדולין, דאם איתא הוה ליה למיסרא עליה עד שיקדשנה פעם אחרת, כדי שלא יהנה לכתחלה מחליפי האיסור. ודחינן הכי נמי לכתחלה הוא דלא, דהא לא שרינן ליה לכתחלה לקדשה באותן דמים, אלא שאם קדשה מקודשת, והיא עצמה חליפי חליפין היא ולא חליפי האיסור, כדי שנאמר שיהא אסור בה. ואפשר היה לי לומר, דלאו דוקא בשעבר וקדש, אלא אפילו עבר וקנה באותן דמים כלי אחד לא נאסור אותו בהנאת הכלי, שלא אסרו חליפי חליפין, אבל בתוספןת ראיתי בשם רבינו שמשון ז"ל דדוקא במקדש שלא רצו לאוסרה עליו בדיעבד, אבל בקונה מהם כלי אסור בהנאתו, וזהו מן התימה, דאילו בעבודה זרה [נה, ב] לא אסרו חליפי חליפין אלא משום דכתיב [דברים ז' פסוק כ"ח] והיית חרם כמוהו, כשאתה מהוות ממנו הרי הוא כמוהו, ואולי נאמר שהכלי אסור והמעות מותרים כשביעית, ואי נמי כיון שאיסור זה אינו אלא גזרה מדבריהם החמירו עליו כאיסורי עבודה זרה, אלא שאינו מתקבל שאנו צ ריכין לחזור אחר החליפין בעצמן, אם גזרו עליהם אם לאו ולא איפשיטא, ועוד נגלגל עליו אפילו חליפי חליפין, ועוד דאם איתא לא הוה ליה למידחי הכא בהאי לישנא, ולמימר הכא נמי לכתחלה הוא דלא ואי עביד עביד, כיון דבעלמא בכי האי אסור, אלא הכי הוה ליה למימר שאני הכא דלגבי אשה לא החמירו בדיעבד או כיצא בזה, ומיהו לענין פסק הלכה משמע, דכיון דלא איפשיטא, אפילו עבר והחליף החליפין עצמן מותרין, דהא בעיא היא בשל דבריהם, דאילו מדאורייתא מישרא שרו, דאין לך תופס את דמיו אלא עבודה זרה ושביעית, כדאיתא בעבודה זרה [שם] ובקדושין פרק האיש מקדש (קידושין נח, א), ולא גמרינן מינייהו כדאיתא התם, דהוה ליה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, והלכך לקולא אזלינן. הא מתניתין דהמקדש בערלה ומכרן וקדש בדמיהן, כתבתיה במקומה בסייעתא דשמיא. |
Nedarim 47b:4 | Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:21 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Even HaEzer | Talmud | Halakhah | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | המקדש באיסורי הנאה דרבנן לגמרי שאין לו עיקר בדאורייתא מקודשת ואם בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן או בחמץ דרבנן ושעות דאורייתא ספק מקודשת ואם באיסורי דאורייתא לגמרי כגון חמץ דאורייתא בשעות דאורייתא אינה מקודשת: הגה קהל שתקנו ועשו הסכמה ביניהם שכל מי שיקדש בלא עשרה או כיוצא בזה ועבר אחד וקידש חיישינן לקידושין וצריכה גט אע"פ שהקהל התנו בפירוש שלא יהיו קדושין והפקירו ממונו אפ"ה יש להחמיר לענין מעשה (מהרי"ק שורש פ"ד אשה שנדרה הנאה מאדם א' או מכל מה שיתנו לה שלא בפני פלוני ופלוני ועבר אחד וקדשה אינה מקודשת דהוי כאלו קדשה באיסורי הנאה ודוקא שקדשה בתורת כסף אבל אם קדשה בשטר הוי קידושין (רשב"א סי' תר"ב ותר"ג): |
Nedarim 47b:4 | Shulchan Arukh, Even HaEzer 28:22 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Even HaEzer | Talmud | Halakhah | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | עבר ומכר איסורי הנאה וקידש בדמיהם מקודשת ואם מכרם לישראל ולא ידע הלוקח שהם איסורי הנאה ולקח המוכר דמיהם וקידש בדמיהם ספק מקודשת בד"א בשאר איסורי הנאה חוץ מאלילים שאם מכרה וקידש בדמיה אינה מקודשת: |
Nedarim 47b:4 | Steinsaltz on Nedarim 47b:4 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | אלא, תא שמע [בוא ו שמע] פתרון לדבר ממקום אחר: המקדש אשה ב פירות של ערלה — אינה מקודשת, כי הפירות אסורים בהנאה, ונמצא שאין להם כל ערך, ואין קידושין חלים אלא בשווה פרוטה. אבל אם מכרן, את הפירות הללו, וקידש בדמיהן — הרי זו מקודשת. משמע שאף שמקור הכסף היה אסור בהנאה, מכל מקום חילופיו אינם אסורים. ודוחים: הכא נמי [כאן גם כן] לכתחילה הוא ש לא יהנה מהחליפים, ואי עבד [ואם עשה] וקידש אשה בהם — עבד [עשה] ומקודשת, ואין לפתור מכאן את הבעיה שהעמדנו. |
Nedarim 47b:4 | Tosafot on Chullin 4b:1:1 | null | Nedarim | Tosafot on Chullin | Talmud | Talmud | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | מותר מיד מפני שהן מחליפין - פירוש מותר בהנאה למוכרו או להאכילו לפועלים עובדי כוכבים או לכלבים אבל לישראל אסור באכילה דגזרו על פתן של עובדי כוכבים א"נ כדפירש ר"ת דבבצק איירי דמותר באכילה והשתא א"ש דלא תקשי היכי סברוה דאתיא כרבי יהודה הא אית ליה בפ' כל שעה (פסחים דף כח:) דחמץ של עובד כוכבים שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אלא בבצק איירי ומחלפי בבצק של עובדי כוכבים שלשו אחר הפסח ומותר מיד דקאמר היינו כשיעור לישה ומה שפירש בקונטרס שמרויחין דלדידן מיהא שרי דאין תופס את דמיו דדוקא לדידיה אסור שבא לו מחמת חמץ בפסח ונראה שמרויחין נמי לגבי דידהו למאי דס"ד השתא דהוי דאורייתא דבחליפין לא אסור אלא מדרבנן כמו שפירש בקונטרס בע"ז בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נד:) גבי כי חרם הוא ודריש הוא למעוטי ערלה וכלאי הכרם שאם מכרם וקדש בדמיהם מקודשת ופי' בקונטרס דדוקא בקדושי אשה אבל בשאר חליפין אסור מדרבנן ונראה שפשוט לו לרש"י דאסור מדרבנן מטעם שפירש כאן דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח ואין זה דיוקא דאפילו יהיו הדמים מותרין כשמכרן מ"מ כיון דלכתחלה אסור למכור לאו בר דמים הוא ומיהו נראה שיש לאסור מדרבנן דבנדרים פרק השותפין (נדרים דף מז:) בעי רמי בר חמא קונם פירות הללו על פלוני מהו בחליפין ת"ש המקדש בערלה כו' מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ש"מ דחליפי איסורי הנאה מותרין ודחי דלמא לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד ומיהו אע"ג דבשאר חליפין אסור באשה שרי משום פריה ורביה א"נ לא אסרו אלא כגון פירות וכלים שהוא דבר הניכר ונראה וא"ת מאי פריך בריש פרק בתרא דע"ז (דף סב.) גבי השוכר הפועל לעשות עמו יין נסך שכרו אסור מ"ט אילימא משום דיין נסך אסור בהנאה שכרו נמי אסור והרי ערלה וכלאי הכרם דאסור בהנאה ותנן מכרם וקדש בדמיהם מקודשת ומאי קשיא הא לכתחלה אסור ליהנות וי"ל דמשמע ליה שכרו אסור גם לאחרים כמו יין נסך עצמו ולהכי פריך שפיר דאי אסור גם לאחרים כמו יין נסך אמאי מקודשת כיון דגם היא אסורה ליהנות ונהי דאמרינן בריש כל שעה (פסחים דף כא:) דהמקדש בשעות דרבנן וחמץ דרבנן דחוששין לקדושין מ"מ מקודשת גמורה לא הויא דאם בא אחר וקדשה חוששין לקידושי שניהם: |
Nedarim 47b:4 | Teshuvot haRashba Meyuchas LehaRamban 125:4 | null | Nedarim | Teshuvot haRashba Meyuchas LehaRamban | Talmud | Responsa | Rather, come and hear a proof from another mishna ( Kiddushin 56b): With regard to one who betroths a woman with fruit of orla , i.e., fruit of the first three years of a tree's growth, from which it is forbidden to benefit, she is not betrothed because the fruits have no value. Betrothal can be performed only with an object worth at least one peruta . But if he sold them and betrothed her with the money he received, she is betrothed. Evidently, replacements of a forbidden item are permitted. The Gemara responds: Here also, one should not benefit from the replacement items given in exchange for the orla ab initio , but if one did it, it is done after the fact. Replacements of an item may still be considered to be like that which grows from it ab initio . | תשובה כבר כתבתי ושניתי לך דעתי בענין המגרש בפסולי עדות דרבנן שהגט פסול ולא בטל לפי דעתי, ומדעתי שאף לדברי הרי"ף ז"ל שכתב לענין קדושין אין חוששין לקדושין כלל ואינה צריכה גט לשוק ואפשר שהוא ז"ל מודה בגט שיש לו ריח גט כמו שאכתוב לפנינו, אלא שאני מקדים לכתוב לפניך דעתי אף לעניין קדושין. ואני אומר שהמקדש בפסולי עדות דרבנן נראים הדברים שחוששים לקדושין להצריכה גט כדברי הראשונים ז"ל. ולא מטעם אותה דוקיא שדק הגאון רב אחאי ז"ל אני אומר כן כי כבר כתבתי לך בתשובה הראשונה הפירוש הנכון שיש באותה שמועה שאמרה המכריעים ושלא מחמת שהמדרש אינו כגופי תורה ממש אלא משום דאין מפורש בתורה כשן ועין חששו שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה, וכבר הארכתי לך בזה בתשובה הראשונה מה שיספיק לדברי זה, והרבה הועילנו הרי"ף ז"ל שגילה דעתו גם הוא בדבר זה שכל הבא מהמדרש דאורייתא וכל אותם הקרובים השנויים בזה בורר דאורייתא הם, ומקצת דברים אלו שכתב הוא כתבתי לך גם אני באותה תשובה, אלא שהוא דחה אותו דוקיא ולא באר פירוש אותה שמועה וכבר בארתיה לך אני כמו שמקובלת בידנו מפי רבותינו נ"נ, והטענה הנכונה שהיא נראית בעיני לחוש לקדושין שניתנו בפסולי עדות דרבנן לפי שלא פירש כן בשום מקום שאילו היה כן היה להם לפרש כן בהפך מה שכתב הרי"ף ז"ל, לפי שעדות פסולי דרבנן מן הדין עדות הוא ועד שיפרשו לך שאין חוששין להם אף לענין א"א הרי הן בכלל עדים כשרים להחמיר כשל תורה ומי שמתיר עליו הראיה, ואע"פ שאמרו גבי אין טענת אונס בגיטין משום פרוצות ומשום צנועות ובתליוה וקדיש ובההוא דאותבוה אכורסיה כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי מיניה, אין זה ענין כלל לכל מה שאמרו חכמים שלא יעשה כן שאם עשה אינו עשוי אלא אין לך בכלל דברים אלו אלא מה שהתירו לך כדין שא"כ אף אנו נאמר שכל, שעשה שלא כהוגן בקדושין לא ניחוש לקדושיו מפני שאמרו שם ביבמות פ' ב"ש (יבמות ק"י) בההוא עובדא דנרש דאותבוה אבי כורסיה ואתא איניש אחרינא וחטפה וקדשה ובעלה ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו תמן ולא אצרכוה גיטא מבתרא וקא פריש התם רב אשי טעמא לפי שהוא עשה שלא כהוגן ולפיכך עשו לו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ואמר ליה רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות. הנה דאף מי שעשה שלא כהוגן אמרו רבנן אפקעינהו וא"כ מה ששנינו האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו מקודשת לשני אלא שנהג בו מנהג רמאות, ונאמר שאינה מקודשת לשני שאין לך שלא כהוגן גדול מזה הרמאות, ואם נפשך לומר שיש לחלק ולא כל העניינים שוים, אף אנו נאמר אע"פ שאמרו במחמת צנועות ופרוצות ובתליוה וקדיש אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה אינו דומה למקדש בפסולי עדות דרבנן, ועוד שהרי שנינו פרק האיש מקדש (דף לו:) המקדש בערלה וכלאי הכרם אינה מקודשת מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ואמרינן עלה בנדרים פרק השותפין (נדרים דף מ"ז:) דדוקא עבר וקדש הא לכתחלה אסור לקדשה באותם דמים דדלמא חילופין כגידולין דמו, ואם איתא נימא דאפילו דיעבד אינה מקודשת כלל דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכיון דאמור רבנן שלא יקדש אם עבר וקדש אפקעינהו רבנן לקדושי מיניה, וכן כתב בכתב ידו שטר קדושין ואין עליו עדים דאמרו (יבמות דף לא: ע"ש ברש"י ותוס') שהיא מקודשת ואינה מקודשת אמאי נימא שאינה מקודשת כלל דאפקעינהו כיון דאמר דיהא צריך לקדש בפני שנים לעולם, וכן אי אפשר לנו לומר שכל מקום שאמרו חכמים גבי ממון לא יעשה ואם עשה אין עשוי ואפקעינהו רבנן לזביניה מיניה וא"נ אפקעינהו רבנן לממוניה מיניה וכדמוכח בהא דאמרן. ועוד שהרי בהאומר נכסי לך ואחריך לפלוני קי"ל דאם עמד השני אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואע"פ שאסור לו למכור לכתחלה ואם מכר רשע מיקרי ואף מי שמשיאו עצה למכור קראוהו רשע ערום כדאמרי' איזהו רשע ערום כל המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג, וכן במכניס שום לאשתו משלו דאמר אם רצה הבעל למכור לא ימכור ואם עמד ומכר ממכרו קיים לפי שלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים, וכן במוכר עבדו לכותי וכן רבים, וכבר כתבתי לך בכיוצא בזה מתחלה שבו נחלקו פרק האשה רבה (פ"ט) רב חסדא ור' נתן בר הושעיא בתורם מן הטמא על הטהור ששנינו במזיד לא עשה ולא כלום וקא מפרש רב חסדא לא עשה ולא כלום כל עיקר דאפילו ההוא גריוא הדר לטיבליה וקסבר ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה ורבי נתן ברבי הושעיא פירש לא עשה ולא כלום לתקן השירים אבל תרומה הוא דקסבר אין ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה ואקשי רבה לרב חסדא לדידך דאמרת לא עשה ולא כלום כל עיקר ואפילו ההוא גריוא הדר לטבליה ואי אמרת משום דילמא פשע ולא קמפריש אפקוה רבנן לחולין וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה ואהדר ליה רב חסדא ואת לא תסברא הכי והתנן מאימתי אדם יורש אשתו קטנה כו' והא הכא דמדאורייתא אבוה ירית לה ומדרבנן ירית לה בעל. ופריק התם משום דהפקר ב"ד הפקר שנאמר כל אשר לא יבא לשלשת הימים וכוליה עניינה כדאיתא התם. ותמה על עצמך א"כ רבא גופיה מאי קשה ליה בדרב חסדא התם נמי אפקרוה רבנן לכוליה כרי וה"ל כתורם שאין שלו אלא שלא בכל מקום אנו אומרים כן אלא במקום שאמרו אמרו ובמקום שלא אמרו לא אמרו. ועוד הביא רב חסדא ראיה לדבריו מאותה ששנינו אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים שילם חולין ממאים מהו סומכוס אומר משום רבי מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין דקאמר ר' מאיר דנבעי למהדר לשלומי חולין טהורין. ומאי דוחקיה לפרושי הכי לימא ליה אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן. אלא שבכל מקום אין אנו אומרים אלא היכא דאמור אמור והיכא דלא אמור לא אמור ואנן מנפשין לא אמרינן. ומכל מקום לנדון שלפניך יש סיוע להתיר מדברי הרי"ף ז"ל כי הוא כבר גלה דעתו בפירוש שכל אותם הקרובים ששנינו שם בין קרוב מצד האב ובין קרוב מצד האם אע"פ שאינם מפורשים בכתוב אלא שהביאום ממדרש חכמים פסולים דאורייתא הם וכל המקדש או המגרש בהם אין חוששין לא לקדושיו ולא לגיטיו ואפילו ריח הגט אין בו: ולענין גט נ"ל הדבר יותר פשוט דאפי' את"ל בקדושין אין חוששין לקדושיו היינו משום דבכל מי שמקדש אמרו אדעתא דרבנן מקדש והם אמרו שיהיו קדושיו מופקעין אבל בגט מא"ל ומי אמור רבנן בשום מקום כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש אדרבה בוא וראה שבריש פרק קמא דכתובות (דף ב':) אמרו דטעמא דמ"ד אין אונס בגיטין היינו משום צנועות ומשום פרוצות ואקשינן ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן א"א לעלמא אין כל דמקדש אדעתא דרבנן כו' אמר ליה רבינא לרב אשי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מא"ל ופריק שוויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות ואם איתא דאמרינן כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש כי היכי דאמרינן כל דמקדש כו' לימא ליה התם הכי כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש ורבנן אמרו כל שלא בא אע"פ שנאנס יהא גטו גט כאילו התנה הבעל בעצמו כן ואם היה באפשר לומר כן זה היה יותר ראוי וקרוב לומר ועם כל זה תסיר מכאן קושייתו של רבינא שהקשה תינח דקדיש בכספא כו' אלא שלא אמרו בגירושין כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש, וכן ג' גיטין פסולין מפני מה אמרו אם נשאת הולד כשר נימא כיון שפסלום חכמים כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש וכל שאמרו הם שגיטו פסול בטלוהו ממנו כאילו הגט אין שלו וגירש בגט שאינו שלו וכיוצא בדברים אלו, אלא שהדברים נראין לי בקדושין שהולכין בהן לחומרא וכל שקדש בפסולי עדות דרבנן צריכה גט להתירה לעלמא ולדידיה צריכה קדושין אחרים וכ"ש לענין גירושין וכמו שאמרנו, ומכל מקום כל המגרש בפסולי עדות דאורייתא אפילו ריח גט אין בו וכל אותן הקרובים במשנת זה בורר דאורייתא הן וכמו שכתבתי. והנך רואה שגם הרי"ף ז"ל סבר כן באותה תשובה. ומדעתי שהן דברים ברורים שאין בהם שום ספק וכן דעת רב האיי גאון ז"ל ודברים מכוונים הרבה. גם בארתי לך פירוש אותו שמועה דיוצא בשן ועין שסמכו עליה שאינה הולכת על שיטתם כלל: |