Citation 1
stringlengths 9
126
| Citation 2
stringlengths 7
158
| Conection Type
stringclasses 19
values | Text 1
stringlengths 5
123
| Text 2
stringlengths 3
155
| Category 1
stringclasses 12
values | Category 2
stringclasses 15
values | Content 1
stringlengths 1
87.3k
⌀ | Content 2
stringlengths 1
141k
⌀ |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
Nedarim 43a:7 | Rashi on Nedarim 43a:7:3 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: With regard to the dispute between the Rabbis and Rabbi Yosei whether one from whom benefit is forbidden to another can give the other person food by declaring the food ownerless, Rabbi Yohanan said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yosei? He holds that the legal status of the process of rendering property ownerless is like that of the acquisition of a gift. Just as acquisition of a gift is not complete until the item comes from the possession of the one who gives the gift into the possession of the one who receives the gift, so too, the process of rendering property ownerless is not complete until the item comes into the possession of the one who acquires it. According to Rabbi Yosei, it is prohibited for the one for whom benefit is forbidden to take the food that was declared ownerless. Since it still belongs to the one from whom benefit is forbidden, by taking the food he derives forbidden benefit from him. | אף הפקר - נמי לא נפיק מרשות מפקיר עד דאתי לידי זוכה הילכך בהדי דשקיל ליה היאך מעל הסלע כמאן דשקיל ליה מידו ממש דמי ואסור: |
Nedarim 43a:7 | Steinsaltz on Nedarim 43a:7 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | GEMARA: With regard to the dispute between the Rabbis and Rabbi Yosei whether one from whom benefit is forbidden to another can give the other person food by declaring the food ownerless, Rabbi Yohanan said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yosei? He holds that the legal status of the process of rendering property ownerless is like that of the acquisition of a gift. Just as acquisition of a gift is not complete until the item comes from the possession of the one who gives the gift into the possession of the one who receives the gift, so too, the process of rendering property ownerless is not complete until the item comes into the possession of the one who acquires it. According to Rabbi Yosei, it is prohibited for the one for whom benefit is forbidden to take the food that was declared ownerless. Since it still belongs to the one from whom benefit is forbidden, by taking the food he derives forbidden benefit from him. | ג גמרא שנינו במשנה שאם היו המודר וחבירו לבדם, ורצה החבר לתת אוכל למודר, יכול לעשות זאת על ידי שמפקיר את האוכל, ור' יוסי אוסר. אמר ר' יוחנן: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יוסי? קסבר [סבור הוא ]: הפקר דינו כמתנה לדיני קנין. מה מתנה אין קניינה נגמר עד דאתיא [שמגיעה] מרשות נותן לרשות מקבל, וכל עוד לא זכה בה המקבל אינה נחשבת כמתנה, אף הפקר — עד דאתיא [שמגיע] לרשות זוכה, שאין החפץ המופקר נחשב כיוצא לגמרי מרשות בעליו עד שיזכה בו אדם אחר. ובמקרה המתואר במשנה, שעדיין לא נותק קשר הבעלות בין החפץ ובין הנותן, אסור הלה לזכות בו שהרי נהנה ממנו במישרין. |
Nedarim 43a:7 | Rashba on Bava Metzia 12a:1 | null | Nedarim | Rashba on Bava Metzia | Talmud | Talmud | GEMARA: With regard to the dispute between the Rabbis and Rabbi Yosei whether one from whom benefit is forbidden to another can give the other person food by declaring the food ownerless, Rabbi Yohanan said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yosei? He holds that the legal status of the process of rendering property ownerless is like that of the acquisition of a gift. Just as acquisition of a gift is not complete until the item comes from the possession of the one who gives the gift into the possession of the one who receives the gift, so too, the process of rendering property ownerless is not complete until the item comes into the possession of the one who acquires it. According to Rabbi Yosei, it is prohibited for the one for whom benefit is forbidden to take the food that was declared ownerless. Since it still belongs to the one from whom benefit is forbidden, by taking the food he derives forbidden benefit from him. | זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו. פירש רש"י ז"ל: והפקירו לכל הקודם. והזקיקו לפרש כן, מה שאמרו בפרק השואל (לקמן בבא מציעא קב, א) גבי גללים, הקולט מן האויר הרי אלו שלו, ואם איתא לדר' יוסי בר חנינא דאמר חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, תקני לו אויר חצרו, ופריק רבא, אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי. ואקשינן והא מבעיא בעי לה רבא זרק ארנקי בפתח זה וכו', ואי סלקא דעתין במתנה קא בעי רבא ולא בהפקר, מאי קושיא, לימא כי קא מבעיא ליה במתנה, ומשום דאיכא דעת אחרת מקנה, אבל בהפקר פשיטא ליה. ואיכא למידק, אי בהפקר היכי מוכח לה רב פפא, מדבעי ר' ירמיה במתנה היאך, וקבלה מיניה ר' אבא במתנה אף על פי שרץ אחריהן ואינו מגיען, והא רב פפא גופיה הוא דקאמר דעת אחרת מקנה אותו שאני, ומוכח לה מהא דר' ירמיה. ויש לומר, דשאני הכא דהפקר שהוא מדעת בעלים, כדעת אחרת מקנה אותו הוא. ואם תאמר, אם כן היינו כדעת מאן דאמר התם בנדרים בשלהי אין בין המודר (נדרים מג, א), הפקר כמתנה, מה מתנה עד דאתיא לידא דזוכה, אף הפקר נמי עד דאתיא לידא דזוכה, [דאלו] למאן דאמר התם הפקר לאו כמתנה, אלא מכיון דנפק מידיה דמפקיר, אסתלק ליה מיניה מפקיר לגמרי, ולא חשבינן ליה כזוכה מידא דמפקיר, הכא נמי ליכא דעת אחרת מקנה. יש לומר, דאפילו הכי כיון דבשעה שיצא מתחת ידו, הפקירו מדעתו לכל הקודם, הרי זה כדעת אחרת מקנה. ואינו מחוור בעיני כל הצורך, דמכל מקום אי שני בין הפקר זה להפקר דעלמא, והרי זה כמתנה וכדעת אחרת מקנה, אכתי מאי קא מקשה התם בפרק השואל מהא, לימא ליה שאני התם דהפקר מדעת הוא וכדעת אחרת מקנה אותו הוא. ויש לומר דרב פפא הוא דסבירא ליה הכי, דהפקר מדעת כדעת אחרת מקנה אותו, ודקא מקשה התם לית ליה הכין, אלא כיון דמשעת הפקרו נסתלק לו אין כאן דעת אחרת מקנה בשעת קנינו. ומאן דמתרץ ליה נמי התם שאני הכא דמפסיק כלי, הוא הדין דהוי מצי לתרוצי ליה כסבריה דרב פפא דדעת אחרת מקנה אותו שאני, אלא דניחא ליה לתרוצה למאי דסבירא ליה למקשה, ועוד דקושטא דמילתא קאמר ליה, דכל היכא דמפסיק כלי, אין אויר חצרו שאין סופו לנוח קונה לו. והראב"ד ז"ל פירש להא דזרק ארנקי במתנה, כפשטא דשמעתין. אלא דאיכא למידק עליה מההיא דהשואל, ומסתברא כותיה, ואי מההיא דפרק השואל, לא קשיא, דכיון דאמר רבא דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי, ליכא בהא לאפלוגי בין דעת אחרת מקנה לדאין דעת אחרת מקנה, דכיון דלא נח ודלאו כמונח דמי, אם כן הרי זה כמי שלא נכנס לתוך חצרו כלל, וכשלא נכנס לחצרו דעת אחרת מאי אהני ליה, הרי זה כאומר לחברו ארנקי שיש לי כאן ליקני לך חצרך, דלא קני, ומדאיבעיא ליה לרבא הכא, שמעינן דאסתפוקי אסתפוקי ליה אי כמונח אי לא כמונח, כיון דאיבעיא ליה בהפקר או במתנה, [ופריק] לה, דכשאין מפסיק כלי הוא דאסתפק ליה, אבל במפסיק כלי פשיטא ליה, כן נראה לי. ובעיין לא איפשיטא, והוי קולא לתובע וחומרא לנתבע, והילכך לענין מתנה מוציאין ממקבל לנותן, דמקבל חשבינן ליה לעולם תובע דממונא בחזקת מריה, וכל שכן דאין מוציאין מנותן למקבל, אבל בהפקר כל הקודם וזוכה בו אין מוציאין מידו, והא דאמר בגיטין (עט, א) גבי מתניתין דהיתה בראש הגג וזרק לה גיטה, כיון שהגיע לאויר הגג מגורשת, נשרף הרי זו מגורשת, אמר רב נחמן בר יצחק לא שנו אלא שקדם גט לדליקה, אבל קדמה דליקה לגט אינה מגורשת, דמעיקרא לשרפה קא אזיל. שאני התם דכיון דקדמה דליקה, כאלו זורקו לכתחלה לתוכה של דליקה לשורפו דמי, אבל הכא כי זרקו ראוי היה לנוח בתוך הבית. ומתגלגל אפשיטא לענין מתנה דקני אף על גב דלא נח, ואף על גב דגבי שבת לאו כמונח דמי עד דנייח על גבי משהו, כדאמר רבא התם בפרק הזורק (שבת ק, א). |
Nedarim 43a:7 | Reshimot Shiurim on Bava Kamma 66a:25 | null | Nedarim | Reshimot Shiurim on Bava Kamma | Talmud | Talmud | GEMARA: With regard to the dispute between the Rabbis and Rabbi Yosei whether one from whom benefit is forbidden to another can give the other person food by declaring the food ownerless, Rabbi Yohanan said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yosei? He holds that the legal status of the process of rendering property ownerless is like that of the acquisition of a gift. Just as acquisition of a gift is not complete until the item comes from the possession of the one who gives the gift into the possession of the one who receives the gift, so too, the process of rendering property ownerless is not complete until the item comes into the possession of the one who acquires it. According to Rabbi Yosei, it is prohibited for the one for whom benefit is forbidden to take the food that was declared ownerless. Since it still belongs to the one from whom benefit is forbidden, by taking the food he derives forbidden benefit from him. | ונראה שלתוס' פשיטא דשאני מעשה יאוש ממעשה הפקר. אלא שדנים בחלות היאוש, אם לאחר יאוש פקעה בעלות המייאש ונעשה האבידה או הגזילה הפקר ממש או"ד דחלות היאוש אינה מפקיע את הבעלות לגמרי 72) עיין בתוס' לקמן (דף קיא ב) ד"ה גזל שמזיק לאחר יאוש פטור. חזינן שיש לפחות מקצת הפקעת בעלות בשעת יאוש אך יתכן שאינו לגמרי הפקר. אלא נותנת רשות קנין לזוכה, וכשיטת ר' יוסי בהפקר (נדרים מג א) דאינו הפקר עד דאתי לרשות זוכה 73) עיין בנתיבות המשפט (חו"מ סי' רס"ב אות ג'). ונ"מ לענין חזרה שאם החפץ עדיין של הבעלים עד דאתי לרשות זוכה יכולים לחזור מהיאוש בלי לעשות קנין חדש. . |
Nedarim 43a:7 | Reshimot Shiurim on Bava Kamma 66a:50 | null | Nedarim | Reshimot Shiurim on Bava Kamma | Talmud | Talmud | GEMARA: With regard to the dispute between the Rabbis and Rabbi Yosei whether one from whom benefit is forbidden to another can give the other person food by declaring the food ownerless, Rabbi Yohanan said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yosei? He holds that the legal status of the process of rendering property ownerless is like that of the acquisition of a gift. Just as acquisition of a gift is not complete until the item comes from the possession of the one who gives the gift into the possession of the one who receives the gift, so too, the process of rendering property ownerless is not complete until the item comes into the possession of the one who acquires it. According to Rabbi Yosei, it is prohibited for the one for whom benefit is forbidden to take the food that was declared ownerless. Since it still belongs to the one from whom benefit is forbidden, by taking the food he derives forbidden benefit from him. | אלא דצ"ע שהרי הרמב"ן עצמו הקשה על ר"ת משיטת ר' יוסי (בנדרים דף מג.) דבהפקר הרי הוא של בעל המפקיר עד דאתי לרשות זוכה, וז"ל ועוד קשה לי שהביטול דבר פשוט הוא בגמרא בלא מחלוקת דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי להו ואלו בהפקר איתמר כו' דלר' יוסי הפקר כמתנה, מה מתנה עד דאתיא לרשות מקבל לא נפקא מרשות נותן אף הפקר עד דאתו לרשות זוכה לא נפיק מרשות מפקיר, ולהך סברא הפקיר חמצו כל זמן שלא זכה בו אינו יהודי עובר כו' עכ"ל. לרמב"ן אליבא דר' יוסי הפקר אינו מפקיע איסורי ב"י וב"י, וא"כ צריך ביאור לרמב"ן, אם נאמר כנתיבות דיאוש דומה להפקר אליבא דר' יוסי ונשאר החמץ ברשות הבעלים עד דאתי לרשות זוכה, למה מועיל יאוש. |
Nedarim 43a:8 | Ran on Nedarim 43a:8:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | שנדרו קודם להפקרו - שאסרו ואח''כ הפקירו: |
Nedarim 43a:8 | Rashi on Nedarim 43a:8:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | מתיב ר' אבא - ברייתא היא דקתני נמי מניח על הסלע והלה נוטל ואוכל: |
Nedarim 43a:8 | Rashi on Nedarim 43a:8:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | א"ר יוסי אימתי - אני אוסר בזמן שנדרו קודם להפקרו דהשתא מסתברא טעמא דאסור משום דכשהדירו מכל נכסיו הדירו ואפילו כי הפקירן אסור בהן: |
Nedarim 43a:8 | Steinsaltz on Nedarim 43a:8 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | מתיב [מקשה] ר' אבא, שנינו בברייתא: והלה נוטל ואוכל ור' יוסי אוסר. אמר ר' יוסי: אימתי אומר אני שהוא אסור — בזמן שנדרו קודם להפקירו, שאז חל האיסור מתחילה על כל רכושו, גם על מה שהפקיר לאחר מכן. |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:20 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | כתב רבינו ז"ל ורבוותא קמאי וכו' הכין פסקו באשה כשמואל ואיכא מ"ד דאי אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן קנה יתהון בעל. פי' כיון דלא אמר אלא חד לישנא בלחוד אבל אמר שתי לשונות לא קנה יתהון בעל כלישנא דשמואל ורב וכלישנא דמתני' והך מימרא לאו מעליא הוא דלא קאמר שמואל אפילו מה שתרצי עשי לא קנה בעל אלא למימרא דאע"ג דלא מייחד מתנתה לדבר ידוע אלא דמקני לה לגמרי לכל רצונה בלא עכוב הבעל לא זכי בהון הבעל ולאפוקי מדרב דבעי דליקני לה לדבר ידוע דוקא דודאי כי מקני לה לעשות בכל חפצת נפשה היינו דמתני לה שלא יהא לבעל בה רשות ואדרבא לישנא גריעא הוא טפי דכל מאן דיהיב מתנה כמאן דאמר לה מה שתרצי עשי דאמר לה קני וכל מאי דקני איניש מה שירצה עושה בהן וא"כ האי לישנא דשמואל לאו בדוקא נקט ליה דאמר לה הכי אלא לישנא בעלמא שריקן רשות הבעל ממנה כדי שתעשה בה מה שתרצה וכינוי הוא לשון זה לאמר ע"מ שאין לבעליך רשות בה דהא כי עבדא מינה מאי דבעי אין לבעלה בה זכות ובעלמא בתלמודא בההיא דפרק בן סורר ודנזירות לא נקט תלמודא תרתי לישני אלא חד לישנא דאקני לה אחר ע"מ שאין לבעליך רשות בו אלמא בחד לישנא סגי ולא בעי למימר תרתי לישני ובהכי סליק פירקא. תושבחתא למארי שמיא וארקא: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:19 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | וההיא דמוקים רבי אלעזר פלוגתייהו דר"מ ורבנן בעבד ע"מ שיצא בו לחירות ובאשה על מנת שתפדי בו את המעשר ואפילו בהאי לישנא שייחדה לדבר הידוע לר"מ לא אמר כלום ואילו הכא במתני' פירוש דאוקמה רב כר"מ משמע דמודה ר"מ כשייחדן לדבר ידוע דמהני תנאה ולא קנה בעל לאו דאמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אלא שתצא בו לחירות או שתפדי בו את המעשר פי' שאמר שתי לשונות אלו בפי' שסילק (ג) וכו' הרב והבעל ושייחדה במתנה לדבר ידוע דבהא מודה ר"מ דמהני תנאה כדאיתא במתני' דהכא אלא בדאקני לעבד סתם ע"מ שתצא בו לחירות כלומר שתתן לרבך בפדיונך ולאשה נמי ע"מ שתפדי בו את המעשר דר"מ סבר כי א"ל קני קנה לגמרי וכל קנין דעבד ואשה יד בעלים עמהם לאלתר כיון דלא ריקן רשותן בפי' שלא אמר שאין להם רשות בהן דכל כמה דלא אמר הכי בפי' אע"ג דאמר הכי בדעתיה לא מסתלקי דהאי לישנא משמע שיקנו הם לגמרי ויעשו בו דבר ידוע הלכך כי אמר שיעשו בו דבר ידוע לאו כלום קאמר שכבר קנו הם לגמרי וקנו הבעלים ורבנן סברי דכי מייחד להו לדבר ידוע כמאן דמפרש סלוק בעלים דמי שלא יזכו הם ולא בעלים לגמרי אלא לאותו דבר ידוע דהא ידע מקנה שאם מזכה לעבד ולאשה לגמרי לא סגיא דלא זכו בעלים והוי ממונם ושוב אי אפשר להתקיים (ד) מנתו ותנאו שיצא העבד בו לחירות ושתפדה בו האשה את המעשר הלכך אומדנא דמוכח הוא וכמאן דסלק רשות בעלים בהדיא דמי וכל היכא דפריש שתי לשונות בהדיא אפי' ר"מ מודה דמהני תנאה דלדידיה נמי לא אקני אלא לדבר ידוע כסתמא דמתני' דהכא דליכא דמפיק לה לדר"מ זה פי' דברי רבינו אבל יש לנו פי' אחר ותירוץ אחר נכון ואין לנו לכותבו בכאן שאין לנו אלא לפרש דברי רבינו ז"ל. אשתכח השתא לפום האי שטתא דכי אמר לה שתי לשונות בין בעבד בין באשה מהני תנאה ואפילו לר"מ והיכא דלא אמר אלא חד לישנא מינייהו בלחוד לר"מ לא מהני תנאה ולרבנן מהני תנאה וכיון דקים לן כרבנן אשתכח דבכלהו קנתה אשה ולא קנה בעלה ובעבד קנה הוא ולא קנה רבו: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:18 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | מתקיף לה ר' זירא כמאן אזלא שמעתין דרב כר' מאיר. פי' דאמר בפ"ק דקידושין [דף כג:] דיד עבד כיד רבו דמי וה"ה דיד אשה כיד בעלה ואפ"ה מודה ר"מ באומר לאשה אין לך בה אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך וכו' כתב רבינו ז"ל והלכתא כשמואל פירוש האומר לאשה קני ע"מ שלא יהא לבעליך רשות בהן לא קנה יתהון בעל דיד אשה אי כיד בעלה דמי או לא דינא הוא וקי"ל הלכתא כשמואל בדיני ועוד דהא אמרינן דרב כר"מ ולית הלכתא כר"מ דיחידאה הוא ועוד דסוגיין בעלמא כשמואל דמפרקינן בפרק בן סורר [דף עא.] ובנזירות בפ' מי שאמר בתרא [דף כד:] דאקני לה אחד מנה ואמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהן פי' ומדנקיט האי לישנא דשייך בשמואל ולא נקט דאקני לה אחר מנה לעשות דבר ידוע שמעינן דבהאי לישנא סבירא ליה לתלמוד דמסתלק בעל ואע"ג דא"ר אלעזר בפרק האשה נקנית כל כה"ג פירוש שאם (א) מתנה לעבד ע"מ שלא יהא לרבו רשות בה דכ"ע בין ר"מ בין רבנן לא פליגי דמה שקנה עבד קנה רבו והכא במאי עסקינן כגון דאקני ליה אחר מנה לעבד ע"מ שיצא בו לחירות דרבי מאיר סבר קנה עבד וקני רביה ורבנן סברי קנה עבד ולא קני רביה דאלמא במזכה לעבד לגמרי שלא ייחד המתנה לדבר ידוע והא משמע דאתיא כרב ודלא כשמואל. דעבד שאני דקסבר רבי אלעזר דאע"ג דבאשה כי אמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן לא קנה יתהון בעל לרבנן גבי עבד מודו ליה לר"מ דבעי למימר ע"מ שאין לרבך רשות בהן אלא מה שתאכל או שתצא בו לחירות וכי אמר ליה הכי לא קנה רבו כלום כסתמא דהא מתניתין דקתני האי לישנא גבי אשה וה"ה דמהני גבי עבד דהא ליכא דמפיק לה למתני' מדר"מ פירוש דהא סתמא הוא וסתם מתניתין כר"מ ורב מפיק לה מדרבנן ומוקים לה כר' מאיר וכיון דלגבי אשה אהני האי תנאה פירוש כשייחד המתנה לדבר ידוע ה"ה גבי עבד דלר"מ יד עבד כיד אשה דמי פירוש דלרבנן הוא דאיכא הפרש לר' אלעזר בין עבד לאשה באומר על מנת שאין לרבך או לבעלך רשות בהן דאשה דלא (ב) מהניא קנין הגוף אפשר לסלק ידו של בעל ע"י תנאי ושיהיה לה יד גמורה אבל עבד כנעני דקני קנין הגוף ידו ויד רבו חד גופא הוא וא"א לעבד לזכות לגמרי שלא יזכה הרב כשם שא"א לסלק גוף האדם שיזכה חציו ולא יזכה חציו האחר אבל כשהמתנה לדבר ידוע ומיוחד מהני שאף הרב יזכה בעבד לאותו הדבר ידוע דלעבד גופיה לא אתני ליה אלא לאותו דבר ולא אפשר דליזכי הרב טפי מן העבד ומסתייה דליהוו כי הדדי: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:17 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | ושמואל אמר אף מה שתרצי עשי לא קנה יתהון בעל. פי' דכי אמור רבנן דידו של בעל כידה או עדיפא מידה היינו מסתמא אבל אפשר ע"י תנאי לסלק זכותו של בעל ממנה ושיהא לה יד באפי נפשה כפנויה דלא הוי בעל כגופה ממש שלא יהא אפשר לזכות לה בסלוק זכות בעלה: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:16 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | אבל אמר מה שתרצי עשי. פי' שנתן לה מתנה מוחלטת לעשות חפצה בלא עכוב הבעל שסלק זכותו ממנה שלא יהא לו בה רשות קנה יתהון בעל דכיון דלדידה יהיב לה לגמרי לכל מידי חל זכותה וכיון שהיא זכתה כלל יד הבעל כידה וא"א לו לסלק זכותו של בעל בשום פנים כל היכא דאיהי זכיא לגמרי והרי הוא כאומר לחברו זכה במתנה זו לגמרי ע"מ שלא יזכה בו חצי גופך דהוי מלתא דלא אפשר: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:15 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | גמ' אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך. פירוש שלא נתן לה אלא לדבר מיוחד וידוע אין זכות הבעל חל במתנה זו: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:14 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | אומר לה הרי מעות הללו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך. פירוש דהשתא סילק רשות הבעל ממתנה זו לגמרי ולא זכה הבעל מיד האב ונמצא שלא ההנהו ואם היא נתנה כלום לבעלה אח"כ אין בכך כלום כההיא דתנן לעיל [דף מג:] שנותן לאחר במתנה והמודר נוטל מידו והא נמי דכוותה היא והיינו דכשהיא נושאת ונותנת לפיה אע"ג דלא סגיא דלא משתריש ליה לבעל מזוניה ונמצא שהוא נהנה מאליו מ"מ הוא לא נתן (ג) לה כלום דהא ודאי המודר הנאה מחבירו מותר לתת מתנה לבניו שיאכלו וישתו ואפילו מאן דפליג [דף לג:] בפורע חוב של חבירו בהא מודה דשאני (ד) הכא דכיון שהלוה מודר ממנו והוא כשנותן למלוה אמטולתיה דלוה דיהיב למפטריה מחזי כמאן דמהני ליה ללוה אבל הא דהכא לאו אמטולתיה דחתנו יהיב לבתו ולפרוע חובו של חתנו אלא מתנה הוא דיהיב לברתיה מחמתה וכיון דיהבה ניהלה באנפא דלא זכי בה בעל השתא אי בעל מתהני מינה בתר הכי לית לן בה וזה פשוט מאד: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:13 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | ורצה לתת מעות לבתו. פי' ואם נותנן סתם זכה בהן בעלה דמה שקנתה אשה קנה בעלה: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:12 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | מתני' בפרקא בתרא דמכילתין [דף פח.] המודר הנאה מחתנו. פי' שחתנו מודר הנאה ממנו: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:11 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | תו אמרינן בגמרא אליבא דידיה אמר ר' יהושע בן לוי דבר תורה הפקר אפילו באחד הוי הפקר ומה טעם אמרו חכמים בג' כדי שיהא אחד זוכה ושנים עדים אבל בשעת הדחק כגון זו של משנתנו אוקמוה אדינא דאורייתא וסגי בחד וכן בההיא דבבא מציעא פ' אלו מציאות [דף ל:] וההיא נמי דפרק קמא דשבת [דף יח:] דאמרינן אליבא דב"ש דאית להו שביתת כלים דנר וגינית מפקר להו בין השמשות ואפילו ביניה לבין דיליה וכן ההיא דפ' קמא דפסחים [דף ו:] דאמרינן הבודק צריך שיבטל והבטול הוא מדין הפקר כדמוכח התם דאקשינן מסופי תאנים וכולה שמעתא אתא לרבא ולר' יהושע בן לוי אפילו לר' יוסי דבשעת הדחק לא בעו רבנן הפקר בפני ג' ואוקמוה אדאורייתא ולא בעינן נמי דזכי ביה חד ואע"ג דמודו רבנן דתוך ג' ימים יכול לחזור בו מ"מ כל כמה דלא חזר בו הפקר גמור הוא כל שכן דההיא נמי דרבנן היא והא אסיקנא דאע"ג דלא מטי לרשותא דחד הוי הפקר וטעמא דר' יוסי משום דחייש למתנה שתהא בהערמה כמתנת בית חורון כדאיתא לקמן במכילתין [דף מח.] ורבנן סברי דלא גזרינן והלכתא כוותייהו: |
Nedarim 43a:8 | Ritva on Nedarim 43a:10 | commentary | Nedarim | Ritva on Nedarim | Talmud | Talmud | Rabbi Abba raises an objection from a baraita : And then that person takes and eats the food; and Rabbi Yosei prohibits doing so. Rabbi Yosei said: When is it prohibited to do so? When his vow predates his declaration that the food is ownerless. In that case, the vow took effect on all his possessions, including those that he later declared ownerless. | ורבי יוסי אוסר. ובגמ' שקלינן וטרינן ואסיק רבא [דף מג:] דלכ"ע הפקר אינו כמתנה ומכי אפקריה נפקא ליה מרשותיה לאלתר אע"ג דאכתי לאזכי ביה חד אלא דמדרבנן כל היכא דלא זכי ביה חד יכול לחזור בו תוך ג' מים דכי הדר איהו גופיה תוך ג' ימים (ב) ולא זכי ביה לא חשיב כזוכה מן ההפקר אלא כעוקר דבריו הראשונים לגמרי כאילו לא הופקר לעולם וזה תקנת חכמים הוא מפני הרמאים שהיו מפקירים נכסיהן לפטרן מן המעשרות ואחר חוזרין וזוכין בהן אבל אחר ג' ימים אין יכול לחזור בו כלום וליכא למיחש למערימין שאין אדם מפקיר שדהו ג' ימים מפני הערמה זו שמא יבא אחר לזכות והכי פריש עולא בגמ' אליבא דרבה: |
Nedarim 43b:1 | Ran on Nedarim 43b:1:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | However, if his declaration that the food is ownerless predates his vow, it is permitted for the other person to eat the food. And if you say that the reason for the opinion of Rabbi Yosei is because the food remains in the possession of the owner until it comes into the possession of the one who acquires it, what is different for me if his vow predates his declaration that the food is ownerless, and what is different for me if his declaration that the food is ownerless predates his vow? In any event, the item remains in the possession of its owner and the one for whom benefit is forbidden benefits from it. | מה לי הפקרו קודם לנדרו - דהא כל זמן שלא זכה בו דמפקיר הוי ודינא הוא דליחול נדריה עליה ואמאי קתני ה''ז מותר: |
Nedarim 43b:1 | Rashi on Nedarim 43b:1:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | However, if his declaration that the food is ownerless predates his vow, it is permitted for the other person to eat the food. And if you say that the reason for the opinion of Rabbi Yosei is because the food remains in the possession of the owner until it comes into the possession of the one who acquires it, what is different for me if his vow predates his declaration that the food is ownerless, and what is different for me if his declaration that the food is ownerless predates his vow? In any event, the item remains in the possession of its owner and the one for whom benefit is forbidden benefits from it. | אבל אם היה הפקירו קודם לנדרו מותר - דמסתמא כי מדי אינש על מה דאית ליה ברשותיה הוא דאדריה ולא על מה שכבר הפקיר ואדהכי מותר ואי אמרת טעמא דרבי יוסי משום דלא הוי הפקר עד דאתיא לרשות זוכה מה לי נדרו קודם כו' הא כי נדר האי אכתי לא זכה ביה שום אדם ואמאי מותר: |
Nedarim 43b:1 | Tosafot on Nedarim 43b:1:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | However, if his declaration that the food is ownerless predates his vow, it is permitted for the other person to eat the food. And if you say that the reason for the opinion of Rabbi Yosei is because the food remains in the possession of the owner until it comes into the possession of the one who acquires it, what is different for me if his vow predates his declaration that the food is ownerless, and what is different for me if his declaration that the food is ownerless predates his vow? In any event, the item remains in the possession of its owner and the one for whom benefit is forbidden benefits from it. | ואי אמרת עד דאתי לרשות זוכה מה לי נדרו קודם להפקירו מה לי הפקירו קודם לנדרו - בכלהו ליתסר דהא ברשותיה קיימי: |
Nedarim 43b:1 | Steinsaltz on Nedarim 43b:1 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | However, if his declaration that the food is ownerless predates his vow, it is permitted for the other person to eat the food. And if you say that the reason for the opinion of Rabbi Yosei is because the food remains in the possession of the owner until it comes into the possession of the one who acquires it, what is different for me if his vow predates his declaration that the food is ownerless, and what is different for me if his declaration that the food is ownerless predates his vow? In any event, the item remains in the possession of its owner and the one for whom benefit is forbidden benefits from it. | אבל אם היה הפקירו קודם לנדרו — הרי זה מותר. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שטעמו של ר' יוסי הוא שאין החפץ יוצא מרשות המפקיר עד דאתי [שבא] לרשות זוכה, אם כן, מה לי אם היה נדרו קודם להפקירו מה לי הפקירו קודם לנדרו? הרי בכל מקרה לא יצא החפץ מרשות בעליו, והרי המודר נהנה ממנו! |
Nedarim 43b:2 | Ran on Nedarim 43b:2:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara answers: Rabbi Abba raised the objection and he answered that objection. The difference between the cases does not relate to the halakhot of ownerless property; rather, it relates to the nature of vows. The intent of anyone who vows is that the vow not apply to an item that he rendered ownerless. Therefore, when he declares the food ownerless and then vows, he does not intend to include the ownerless food in his vow, and the prohibition does not take effect upon it. | כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר - אין הכי נמי דמצי הדר ביה דדיליה הוי ואי הוה אסר ליה לאותו דבר שהפקיר בפירוש חייל נדרו אלא הכא היינו טעמא משום דכל האוסר נכסיו סתם אין דעתו על מה שהפקיר: |
Nedarim 43b:2 | Rashi on Nedarim 43b:2:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara answers: Rabbi Abba raised the objection and he answered that objection. The difference between the cases does not relate to the halakhot of ownerless property; rather, it relates to the nature of vows. The intent of anyone who vows is that the vow not apply to an item that he rendered ownerless. Therefore, when he declares the food ownerless and then vows, he does not intend to include the ownerless food in his vow, and the prohibition does not take effect upon it. | היינו טעמא דשרי דכל המדיר' אין דעתו על מה שהפקיר - אלא על מה שעדיין ברשותו ואדהכי מותר: |
Nedarim 43b:2 | Tosafot on Nedarim 43b:2:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara answers: Rabbi Abba raised the objection and he answered that objection. The difference between the cases does not relate to the halakhot of ownerless property; rather, it relates to the nature of vows. The intent of anyone who vows is that the vow not apply to an item that he rendered ownerless. Therefore, when he declares the food ownerless and then vows, he does not intend to include the ownerless food in his vow, and the prohibition does not take effect upon it. | אין דעתו לאסור מה שהפקיר - הלכך הוי הפקירו קודם לנדרו שרי: |
Nedarim 43b:2 | Steinsaltz on Nedarim 43b:2 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara answers: Rabbi Abba raised the objection and he answered that objection. The difference between the cases does not relate to the halakhot of ownerless property; rather, it relates to the nature of vows. The intent of anyone who vows is that the vow not apply to an item that he rendered ownerless. Therefore, when he declares the food ownerless and then vows, he does not intend to include the ownerless food in his vow, and the prohibition does not take effect upon it. | ומשיבים: הוא, ר' אבא, מותיב לה [היה מקשה אותה קושיה ] והוא עצמו משני לה [היה מתרץ אותה], שאין ההבדל בין הדברים משום דיני ההפקר אלא משום הנדר עצמו, ש כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר. ולכן, אם נדר לאחר שהפקיר לא התכוון לכלול בתוך הנדר את מה שהפקיר, ומשום כך לא חל על כך האיסור. ואם הפקיר לאחר שנדר, כן התכוון לכלול את מה שהפקיר בתוך נדרו. |
Nedarim 43b:2 | Ran on Nedarim 46b:5:7 | null | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara answers: Rabbi Abba raised the objection and he answered that objection. The difference between the cases does not relate to the halakhot of ownerless property; rather, it relates to the nature of vows. The intent of anyone who vows is that the vow not apply to an item that he rendered ownerless. Therefore, when he declares the food ownerless and then vows, he does not intend to include the ownerless food in his vow, and the prohibition does not take effect upon it. | היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא - שאינו נוטל חלק הידוע בריוח המרחץ אלא שנותן לו שכר דבר קצוב לשנה וכל כה"ג אסתלק ליה בעל המרחץ ממרחצו לגמרי. ואיכא למידק אשמעתין ואפי' כה"ג היכי שרי דהא מ"מ גוף המרחץ של משכיר הוא ויכול לאסור אותו על השוכר עצמו כדאמרינן בערכין בפ' האומר משקלי עלי (ערכין דף כא.) המשכיר בית לחבירו והקדישו הדר בו מעלה שכר להקדש ומוקמינן לה כשהקדישו משכיר דשוכר מעלה שכר להקדש ואקשינן התם הדר בו מעלה שכר להקדש היכי דייר בו במעילה קאי אלמא יכול לאסרה על השוכר כיון שהגוף הקרקע שלו וכ"ש שיכול לאסרה על אחרים וכי אין לו בהם תפיסת יד אמאי שרי תרצו בתוספות דאין ה"נ שאם אסר אותו המרחץ בפי' חייל אסוריה כיון שהגוף שלו כי ההיא דפרק משקלי עלי שהקדיש הבית עצמו אבל הכא במודר הנאה מנכסיו סתם איירי ואין דעתו על מה שהשכיר. ואי קשיא לך דהא לעיל בפרק אין בין המודר (נדרים דף מג:) הוה סלקא דעתך דאין דעתו על מה שהפקיר ואדחיה ליה איכא למימר דלא דמי דודאי כשאדם אוסר נכסיו סתם דעתו על כל מה שהוא ברשותו ולפיכך כיון שאין ההפקר עדיין הפקר ולא המתנה מתנה אף הם בכלל האיסור אבל מה שיצא מרשותו לשעתו בשכירות כיון דהשתא מיהת לאו ברשותיה קאי אין דעתו לאסרו ור"ת ז"ל תירץ דההיא דפרק משקלי עלי דוקא גבי הקדש ומשום דהקדש מפקיע מידי שעבוד אבל הכא גבי קונמות אע"ג דמפקיעין מידי שעבוד כדאיתא בפ' אע"פ (כתובות נט:) ובפרק בתרא דמכילתין (דף פו:) ה"מ בקונם כללי כעין הקדש אבל בקונם פרטי כיון דלא דמי להקדש אלמוה רבנן לשעבודיה דאידך דלא ליפקע ליה כי היכי דאמר התם דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל וכך הורה ר"ת ז"ל. ואחרים תירצו דההיא דפרק משקלי עלי בשלא הקדים שכרו למשכיר וכיון דלא סגיא שלא יתחייב השוכר לתת שכר להקדש נמצא שיש להקדש יד וזכות בכל הבית כמו שהיה למשכיר ולפיכך חל הקדש על הבית וכי דייר ביה במעילה קאי אבל מתני' כשהקדים שוכר למשכיר שכרו וכיון דאסתלק ליה משכיר לגמרי לא מצי אסר ובירושלמי נמי מפליג כה"ג בין הקדים לו שכרו ללא הקדים ובודאי דההיא דפרק משקלי עלי לא קשיא דהתם במשכיר בית סתם עסקינן וראיה לדבר דקתני התם נפל חייב להעמיד לו בית ואי בבית זה נפל אזדא אלא ודאי בבית סתם עסקינן ומש"ה פרכינן היכי מצי דייר ביה במעילה קאי דכיון דלא השכיר לו בית ידוע אלא בית סתם ודאי מצי מקדיש ליה משכיר ויהיב ליה לשוכר ביתא אחרינא אבל בבית זה ודאי לא מצי משכיר מקדיש ליה דהא אע"ג דהקדש מפקיע מידי שעבוד ה"מ הקדש מזבח אבל הקדש בדק הבית לא כדעת רש"י ז"ל ושלא כדברי ר"ת ז"ל שהוא סובר שאפי' הקדש בדק הבית מפקיע מידי שעבוד וראיה לדבר מדאמר בפרק אע"פ ובסוף מכילתין הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לעשר שנים לכשאפדנה ממך תקדוש דקדשה אלמא דוקא לכשיפדנה אבל קודם לכן לא קדשה הילכך ההיא דפרק משקלי עלי לא קשיא כלל אמתניתין ומיהו אכתי מתניתין לא ניחא דהא קונמות כקדושת הנוף דמיין כדאיתא בפרק אע"פ (שם) ובסוף מכילתין ואמאי לא מפקיעין מידי שעבוד הילכך לא מפרקא מתני' אלא בחד מהנך פירוקא דכתיבנא ואני כבר כתבתי במשנתינו דאפילו קונם פרטי ואפי' הקדים שכר שוכר מצי משכיר לאסרו עליו ואדחיאן להו תרי פירוקי בתראי. ואחרים תירצו עוד דהאי מושכרים דהכא לאו מושכרים כעין שכירות אחר דעלמא דהא אמרינן בגמרא היכי דמי דשרי דמקבל בטסקא ומקבל בטסקא לאו היינו שכירות אלא הקרקע הרי הוא של מחזיק לעולם ומורישו לבניו אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה לבעלים הראשונים וכל כי האי גוונא קנין הגוף מיקרי ולא שעבוד בלבד שיפקיענו קונם והאי דנקט מושכרין במתניתין משום דטסקא זו כעין שכירות הוא שאם אינו פורע המוטל עליו שנה שנה הדרא ארעא למרא וכדאמרינן בעלמא (ב"מ ד' עג:) ארעא לטסקא משתעבדא ומלכא אמר דיהיב טסקא ליכול ארעא ואפילו הכי כיון דכל אימת דבעי למפרע לא מצי מסלק ליה אידך קנין הגוף יש לו בקרקע ומש"ה לא מצי אסר אבל בשכירות דעלמא מצי אסר כל זה פלפלו הראשונים ז"ל. ותמהני עליהם לפי שאני אומר להלכה דאפי' בשכירות דעלמא כל שאין לו למדיר תפיסת יד שרי מודר לאתהנויי ממרחץ ובית הבד שיש לו למדיר מושכרין בעיר דאע"ג דמן דינא ודאי דמשכיר יכול לאסור על השוכר ואפי' הקדים השוכר למשכיר שכרו וכדפרישנא לעיל במתניתין דריש פרקא הני מילי כשאוסר אותם לשוכר או כשאוסר אותם על כל אדם שהשוכר בכלל משום דכיון דקונמות מפקעי מידי שעבוד אסתלק ליה שעבודא דשוכר לגמרי אבל לאסור אותו על אחר לא כל הימנו דכיון דאשתייר ליה שעבודא דשוכר כשהמודר נהנה לא ממדיר הוא נהנה אלא מן השוכר כנ"ל ודבר ברור הוא. ולפיכך אני אומר דכי תנן לעיל היה א' מן השוק מודר מא' מהם הנאה לא יכנס לחצר ר"א בן יעקב אומר וכו' לאו משום רבותא דרבי אליעזר בן יעקב בלחוד תנא ליה אלא לרבותא דרבנן נמי נקטיה דסד"א נהי דקסברי רבנן דשותף מצי אסר אחבריה ה"מ משום דמפקע מיניה קנין שעבוד וכדכתיבנא לעיל אבל לאחד מן השוק לא מצי אסר הך חצר שאין בה דין חלוקה דמצי א"ל כיון דשעבוד חבירך עדיין נשאר אצלו לתוך שלו אני נכנס ולא לתוך שלך קמ"ל דכיון דהך מדיר מצי קני ליה בהא חצר קנין גוף ופירות לא כל הימנו: |
Nedarim 43b:3 | Ran on Nedarim 43b:3:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | הכי גרסינן מתיב רבא מקצתן לראשון וכולן לשני שני זכה להשתעבד בראשון - וברייתא היא בתוספתא דבבא בתרא והכי פירושו מי שיש לו שני עבדים ונתן מקצת נכסיו לראשון ואח''כ נתן לשני לא קנה ראשון דדלמא בגופיה שייר וכיון שעצמו לא קנה נכסים נמי לא קנה דעבדא דקני נכסי הוא אבל שני זכה בעצמו ובנכסים וזכה נמי להשתעבד בראשון דלגביה ליכא שיורא ואי אמרת דאין דעתו על מה שהפקיר ה''נ אין דעתו על מה שנתן כבר: |
Nedarim 43b:3 | Rashi on Nedarim 43b:3:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | מתיב רבא כו' מקצתן לראשון וכולן לשני - שכ"מ שכתב מקצת נכסיו לאחד והשאר כולן כתב לשני: |
Nedarim 43b:3 | Rashi on Nedarim 43b:3:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | ראשון קנה שני לא קנה - ואם עמד חוזר בשני ואינו חוזר בראשון לפי שכשכתב לראשון שייר לעצמו מה שנתן אחר כך לשני ומן השני חוזר דלא שייר כלום ומש"ה לא קנה ואי אמרת לא הוי מתנה עד דמטי ליד מקבל אמאי קנה ראשון טפי משני הא כיון דלא אתי לידיה לא הוי שלו וכי היכי דשל שני הוי שיור לראשון איכא למימר נמי דשל ראשון הוי שיור לשני הואיל וברשותו של נותן הן אכתי כל זמן דלא אתי לידיה דהאי אלא מדקנה ראשון ש"מ ליתא להא דר' יוחנן דאמר לא. זכי מקבל עד דאתיא לידיה: |
Nedarim 43b:3 | Tosafot on Nedarim 43b:3:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | מתיב רבא מקצתה לראשון וכולה לשני - פירוש המחלק נכסיו: |
Nedarim 43b:3 | Tosafot on Nedarim 43b:3:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | ראשון קנה - דהוי מתנה במקצת של שכיב מרע דבעינן קנין ואם עמד אינו חוזר והשני לא קנה דהויא מתנה בכולה דחוזר כשעמד ומיירי הכא כשעמד ומשום הכי ראשון קנה דהוה מתנה במקצת וע"כ בנמלך מעיקרא כי יהיב לראשון לא היה בדעתו ליתן כלל לשני דהכי אמר בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמח:) המחלק נכסיו אם כנמלך עמד אינו חוזר אלא באחרון ואם כמחלק שמתחלה כי יהיב לקמא מאז היה בדעתו לחלק אף לשני עמד חוזר אף בראשון אם כן ע"כ כולן לשני דקאמר אף מקצת שנתן לראשון יהא נתון לשני הלכך כי אמר מקצתו לראשון לא היה בדעתו לומר ומקצתו לשני ושוב כי אמר וכולן לשני הוי נמלך דאי כולן לשני דקאמר היה רוצה לתת השאר שלא נתתי לראשון יהא לשני אם כן ראשון אמאי קנה שמא מתחלתו כי אמר מקצתו לראשון היה דעתו ליתן השאר לשני ומנלן שהוא נמלך והיה לו להזכיר אם כנמלך והוי כמחלק ונימא דאם עמד חוזר אלא ע"כ ר"ל אף מה שנתן לראשון ונמלך הוי אלמא דעתו על מה שנתן ה"נ נימא דעתו על מה שהפקיר. כך פר"ת. ויש ספרים דגרסי מקצתו לראשון לא קנה ורבינו נתנאל אמר דברייתא היא בתוספתא גבי עבדים דכתב לראשון מקצת נכסיו ולשני כתב כל נכסיו [ראשון] לא יצא לחירות כיון דשייר מנכסיו ושני קנה עצמו דהא לא שייר לכך משתעבד אף בראשון אלמא דעתו ליתן לשני אף מה שנתן לראשון דאל"כ לא קנה עצמו דהא שייר והוא עצמו נתנו לראשון והשתא אין לו כלום אלא ע"כ דעתו אמה שנתן כבר ה"נ נימא הכי: |
Nedarim 43b:3 | Shita Mekubetzet on Nedarim 43b:1 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | ראשון קנה. שכיב מרע שהיה מחלק נכסיו ואמר מקצת נכסי לראשון ולאחר שהקנה לראובן אמר כל נכסי לשמעון שני לא קנה כדאמרינן מתנת שכיב מרע במקצת דאפילו עמד אינו חוזר השני לא קנה כלל אם עמד שהרי אחריו לא שייר. ואפילו הקנה לו בקנין כיון שאין שיורא בנכסיה אינה מתנה כדאמרינן בפרק מי שמת ואפילו לרב דאמר התם ארכבה אתרי ריכשי הני מילי היכא דכתב וקנה הכא גלי דעתיה ולא כתב. וז"ל שטה: ולרב דאמר במי שמת אף על פי (דמתני') דמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין ארכבא אתרי רכשי צריך להעמיד דמתנת השני שאין בה קנין וכתוב דהתם לא דווקא למבין. עד כאן. אם כן לדין שאם עמד יכול לחזור מן השני ואפילו מקצת נמי לא קנה שני לפי שכלל מה שנתן לראשון במתנת שני כשאמר כל נכסי. והוה ליה כמו את וחמור שכולל דבר הנקנה עם דבר שאינו קונה דאמרינן בקדושין שאינו קונה ולא פלגינן דיבורא. ונהי דרבא גופיה סבר (דלא) פלגינן דיבורא אלמא דעתו של אדם על מה שנתן שמטעם כך אנו מפסידין לשני כשמת הנותן וכל שכן הכא גבי הפקר שדעתו עדיין על מה שהפקיר כל זמן שלא זכה בהן וקשיא לרבי אבא דאמר אין דעתו של אדם על מה שכבר הפקיר. אלא אמר רבא לעולם אימא לך בשנתן לשני לא הוה דעתיה על מה שנתן לראשון והפקר כמתנה דלאו דעתיה לזכות עוד במה שהפקיר ומזו הברייתא דמקצתו לראשון לא תיפשוט מידי היכא דמית כיון דלא מיירא אלא בשעמד כדמוקי לה בפרק מי שמת וטעמא דלא קנה שני משום דעמד ותו לא הוי שיור לשכיב מרע שהרי אמר כל נכסי וכדמפרש התם והכא טעמא דרבי יוסי משום מתנת בית חורון. סגנון זה הפירוש בתוספת הר' יצחק. ומצאתי פירושים אחרים ולא זכיתי להבינם היטב. ונראה לפרש הכי ראשון קנה מן הדין שהרי מתנתו במקצת היה ובקנין ושני לא קנה שלא היה שם שיור ולכן כשעמד חוזר ממנו. וקשיא לרבי אבא דאמר אין דעתו של אדם לא על מה שהפקיר ולא על מה שנתן שהרי בעל כרחנו היה בכאן דעתו לחזור על מה שנתן לראשון שאם לא היה דעתו לחזור אלא היה כאדם שכיב מרע שמחלק נכסיו בזה אחר זה לא היה לו לומר וכל נכסי לשמעון אלא כשאר מחלקים שאומר שדה זו לראובן ומקנה לו ואחר אומר והשאר לשמעון. אבל השתא שאמר וכל נכסי לחזור ממה שאמר (אין) לראובן קא מהדר. אי נמי אי אמרת בשלמא שלחזור מראובן קא מהדר כשאמר וכל נכסי לשמעון השתא בא לאשמעינן דין גדול דאף על גב שדעתו לחזור מראובן קנה ראובן ואינו יכול לחזור אפילו עמד. אלא אי אמרת דלא מהדר לחזור מראובן מה בא להשמיענו פשיטא שראובן קנה שהרי הקנה לו ובמקצת. ואי משום שמעון גם זה פשיטא יותר שהרי לא שייר ולהיות מת ברעב לא נתכוון וכל זה שמענו בכמה משניות אלא על כרחך לחזור מראובן קא מהדר וקשיא לרבי אבא. הרא"ם ז"ל. וכתוב עוד בשטה וז"ל: ופירושא דמילתא דשכיב מרע הכי מקצת נכסיי לראשון וכל הנשאר לשני דהוי כמחלק נכסיו דדין ראשון כשני ולא קנו שניהם שהרי כשאמר כולם לשני לא מצינו למימר שחזר מן הראשון ונתנם לשני דהא אמרת אין דעתו של אדם על מה שהפקיר והוא הדין על מה שנתן אם כן אין לומר שהיה בדעתו על מתנה ראשונה דבשלמא אי אמרינן דדעתו של אדם על מה שנתן להכי קנה ראשון שאין לנו לחשבו כמחלק שהרי כשאמר וכולן לשני חזר בו מן הראשון אם כן כשנתן לראשון יש לנו לומר שלא היה בדעתו לתת לשני כלום שאילו גמר בדעתו תחילה לתת כל הנכסים לשניהם לא היה חוזר כל כך במהרה מן הראשון. טעם אחר יש לומר כיון שחזר מדעתו הראשון שחשב לחלקם לשניהם בטיל ליה דין מחלק כל נכסיו שהרי דעתו הראשון בטל והרי כאילו לא היה בדעתו מתחילתו לחלק כלום שהרי בטלו בחזרתו ומתנת ראשון נמצאת לה למפרע מתנה במקצת וקנה וזה הטעם עיקר. ולטעמיך ראשון יש תשובה דאפילו אמרינן דלהוי כמחלק אית לן למימר דחזר בו וקשיא לרבי אבא מדלא חשבינן ליה כמחלק אלמא שדעתו על מה שנתן. כך נזרקה הלכה זו מפי ר"ת וישרה למבין והכי מסקינן הברייתא כשעמד. (לישא אח') ולפירוש האחר מקשינן לרבי אבא דקתני שני לא קנה ומשמע אפילו מת השכיב מרע לאו היינו מטעמא שכלל במתנת השני מה שנתן לראשון כשאמר וכולן ומתנת הראשון אינו יכול לתת לו לשני שהרי במקצת היתה ובקנין וכיון שכלל דבר הנקנה עם דבר שאינו נקנה לא קנה אפילו דבר הנקנה דלא פליגי דיבורא והוי כאלו אמר קני את וחמיר דלא קנה איכא למאן דאמר בתחלת מי שמת דמחשבינן ליה כולל מתנת הראשון במתנת שני ומהאי טעמא מבטלינן ליה למתנת שני אלמא דעתו של אדם על מה שנתן. כך נראה לי קצרה להבין אבל קשיא לי דבמי שמת מוקמין לה בשעמד ואין לומר שחשב המקשה להעמיד במי שמת דלא כמסקנא דהתם לכך חזרתי לפירוש הרב. עד כאן. |
Nedarim 43b:3 | Shita Mekubetzet on Nedarim 43b:2 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | מקצתן לראשון וכולן לשני. מי שהיו לו שני עבדים וכתב מקצת נכסיו לראשון וכולן לשני זכה השני להשתעבד בראשון לפי שהעבד בכלל נכסיו וכשכתב כל נכסיו לשני אף העבד הראשון במשמע וזכה השני בו ובכל הנכסים. שמע מינה לא בעינן עד דאתי מרשות נותן לרשות מקבל שהרי נקנה ראשון בכל מקום שהוא. אלא אמר רבא היינו טעמיה דרבי יוסי לא כדקאמר רבי יוחנן דהפקר דומיא דמתנה ותרויהו עד דאתי לרשות זוכה או מקבל כי ודאי מתנה הא חזינא בהדיא דאפילו לא אתי לידיה קנה המקבל והכי נמי הפקר הוי הפקר גמור דין תורה אף על גב דלא בא לרשות זוכה ואם חזר לזכות בזה מפקיר כזוכה מן ההפקר ואינו חייב לתת ממנו מעשר. והיינו טעמא דאסר רבי יוסי במתניתין דאינו הפקר גמור מאחר שאין שם אחר מזולתו שהרי גילה בדעתו שלא הפקיר אלא כדי שיאכל חבירו המודר ממנו ובלי ספק אם היה בא אחר לזכות בו היה מוחה בידו. ודמי הפקר זה למתנת בין חורון שלא גמר בלבו לתת לו מתנה גמורה אלא שיבא אביו ויאכל בסעודה ועדיין לא יצא מתחת רשות המדיר וכשקבל המודר כאלו קבל מיד המדיר. אבל לעולם בין במתנה בין בהפקר אם גילה דעתו בהם להוציאם מתחת רשותו ולא ישאר לו בהם רשות כגון שנתן סתם הוי מתנה גמורה והפקר גמור אף על גב דלא בא המתנה לרשות המקבל והפקר לרשות זוכה ואפילו מדברי סופרים כי לא גזרו כלל. ואף על גב דמשמע לקמן מדברי ריש לקיש כי רבי יוסי סבירא ליה מדאורייתא לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה אלא מדרבנן הוא דהוי הפקר כדי שלא תשתכח תורת הפקר אין לחוש על זה ולסתור פירוש זה כי ריש לקיש כרבי יוחנן רביה סבירא ליה דהא לא פליג עליה ואם איתא דלא סבירא ליה כוותיה הוה ליה לאפלוגי עליה. ויש מי שדחק עצמו מפני קושיא זו ופירש כי רבא לא בא לסתור דברי רבי יוחנן אלא בענין מתנה אבל הפקר מדאוריתא לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה כרבי יוחנן וריש לקיש דלקמן ומכל מקום מדרבנן אמרו דליהוי הפקר אף על גב דלא אתי לרשות זוכה כדי שלא תשתכח תורת הפקר. וטעמא דרבי יוסי במתני' דאוקמה אדאוריתא ואמר דלא הוי הפקר כלל אפילו מדרבנן משום דדמי למתנת בית חורון מאחר שאין שם אחר שיזכה אלא זה. כן דעת המפרש הזה. והשתא לפי זה רבא כריש לקיש דלקמן סבירא ליה. ובאמת מפשטיה דשמעתא משמע דרבא לא סביר ליה דריש לקיש דאמר דמדאורייתא לא הוי הפקר עד דאתי לרשות (זו בהכי) זוכה כי זה דעת רבי יוחנן תחלה ורבי אבא ורבא על עיקר דבריו כאלו חלוק. על כן אני אומר כי רבא משוה הפקר ומתנה יחד ודין אחד להם כי מתנה קנה אף על גב דלא אתא לרשות מקבל והפקר אף על גב דלא אתי לרשות זוכה הוי הפקר. ומפרש אחר פירש דרבא סבירא ליה דבין במתנה סתם ובין בהפקר סתם גזרינן מתנה סתם משום מתנת בית חורון והפקר דמתניתין גזרו ביה משום דדמי למתנה שיש בה תנאי כמתנת בית חורון כי להכי הפקיר כדי שיקח זה ואלו אחר רצה ליקח ודאי לא שביק ליה וכל הפקר שאינו שוה לכל אינו הפקר. וגם פירוש זה לא נתיישב לי דאם כן לא שייך לומר כאן אלא כי לפי זה רבא לא בא לסתור דברי רבי יוחנן אלא לתרצם ולומר כי רבי יוחנן מתנה שהזכיר לא אמר דין תורה אלא מדברי סופרים כי כמו מתנת תנאי דומיא דבית חורון דלא קנה הכי נמי הפקר לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה. ועוד מהיכא תיתי ליה לרבא דרבי יוחנן גזר במתנה סתם משום מתנה. ועוד איך משמע כן מדברי רבא כי הכא לא באנו אלא לומר דבהפקר דמתניתין משום הכי גזר רבי יוסי משום דדמי למתנת בית חורון וגם דברי רבי יוחנן באו כן אלא שהיינו סוברים כי מתנה דקאמר מדאורייתא קאמר ורבא בא לומר דמדאורייתא קני אף על גב דלא אתי לרשות מקבל ורבי יוחנן איפשר לנו לומר כי מדרבנן דקאמר דלא קני עד דאתי לרשות מקבל כגון מתנת בית חורון קאמר ומתנה סתם מ"ל. ומיהו בזה נוכל לומר במתנה דקאמר רבי יוחנן דלא קני עד דאתי לרשות מקבל על כרחך במתנה סתם קאמר דאלו במתנת תנאי כמתנת בית חורון אפילו אתי לרשות מקבל נמי לא קני. ומיהו פירוש הראשון עיקר והוא הנראה בעיני. הרי"ץ ז"ל. |
Nedarim 43b:3 | Tosafot Rid on Nedarim 43b:1 | commentary | Nedarim | Tosafot Rid on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | מותיב רבה מקצתן לראשון וכולן לשני זכה שני להשתעבד בראשון כך מצאתי כתוב ברוב ספרים וכן נ"ל הגירסא וה"פ קים לן דששכיב מרע שנתן מתנה לאחר ורוצה לחזור בו וליתן לאחר יכול לחזור בו כדאמרי' כל שאילו עמד חוזר חוזר במקצתו בתוך חליו וזה כתב מקצת נכסיו לראובן עוד חזר וכתב כולן לשמעון ויכול לחזור בו ממה שנתן לראובן כבר מפני שלא הי' מלך שיקנה במקצת אלא כמחלק שיכול לחזור בו וזה לא חזר בו בפ'י אלא אמר וכולן לשני שיש לומר על כל הנשאר אמר ואל על מה שנתן לראשון ושי לומר על הכל אמר וחזר בו ממה שנתן לראשון אנו אומרים זכה השני במה שנתן לראשון ואם מת כל הנכסין הן של שני וזהי להשתעבד בראשון כלור שנכללה ונשתעבדה מתנתו של ראשון בכלל מתנתו של שני אלמא כיון דמצי הדר בי' אמרי' האי דאמר וכולן לשני על כולן קאמר ואפי' מה שנתן לראשון ולא אמרי' האי דאמר וכולן אין בלבו על מה שנתן כבר אלא הכל חזר ונתן לשני והם הני הכא גבי הפקר כיון דאמר ר' יוחנ ן דלר' יוסי הפקר אינו קונה ועד שלא בא ליד הזוכה יכול המפקיר לחזור בו אע"פ שהפקיר תחלה ואח"כ נאמר כי על הכל חזרו ואסרו גם על מה שהפקיר אלא ודאי מדקאמר ר"י שאם הפקרו קודם לנדרו מותר ש"מ דס"ל דהפקר קנה ושוב אינו יכול לחזור בו וכשנדרו קודם להפקרו דקאסר לא מפנ, שיכול לחזור אלא גזירה משום מתנת בית חורון שלא נתן מתנה בכל לב וגם זה לא הפקיר בכל לב שיזכו בו כל אדם כ"א זה המודר בלבד ובכה"ג ודאי לא הוי הפקר אם לא יפקירנו לכל ומש"ה הי' אוסר ות"ק לא חזר ואמר לא ניחא לי' דליעבד איסורא ובוודאי כשהפקיר לכל אדם הפקיר: |
Nedarim 43b:3 | Tosafot Rid on Nedarim 43b:2 | commentary | Nedarim | Tosafot Rid on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | פיסקא ור"י אוסר תנאי המפקיר את שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מיכן ואילך אינו יכול לחזור בו פי' כגון שהי' עומד רחוק משדהו שאניו יכול לקדום הוא ולזכות בה וירא שמא יקדים אחר ויזכה בה לפיכך הוא רוצה לחזור מדבריו שלא תההא הפקר ולא יוכל שום אדם לזכות בה עד ג' ימים יכול לחזור בו אם עדיין לא זכה בה אחר שאם זכה בה אחר קודם לחזירתו אפילו מיד קנה ושוב אינו יכול לחזור בו אלא ודאי כגון שאל זכה בה אחר אבל לאחר ג' ימים אינו יכול לחזור בו אלא כל הקודם זכה והפקירו קיים אע"פ שאל זכה בה אחר: |
Nedarim 43b:3 | Tosafot Rid on Nedarim 43b:3 | commentary | Nedarim | Tosafot Rid on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד בשבת אחת בחודש א' לשנה אחת לשבוע אחד עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה בב בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו וכן הגירסא כתובה בספרים ונ"ל דל"ג בין הוא דכיון דמוקמי לה לסיפא כר' יוסי אם קדם וזכה בה הוא אין הפקרו הפקר דהא הפקר כמתנה הוי ומתנה כל זמן שלא בא ליד אחר אין בדבריו כלום אף הפקר נמי כל זמן שלא בא ליד אחר אין בדבריו כלום וכאלו לא הפקיר דמי וחייב במעשר וה"נ אמרי' לקמן בהילכתא דהמפקיר את כרמו וקדם וזכה בו לר' יוסי חייב במעשר שאין בדבריו כלום כ"ז שלא בא ליד אחר והכא היכי אמרי' דאם קדם וזכה בה הוא דאין יכול לחזור בו והוי הפקר ואין אדם יכול ליישב הגירסא כלל אי גרס לי' והנכון בעיני דלא גרסי' לי' אלא הכי גרסי' עד שלא זכה בה אחר יכול לחזור בו משזכה בה אחר אינו יכול לחזור בו דהשתא אתיא הך סיפאט כר' יוסי דאמר דאין הפקרן קיים עד דאתי ליד אחר ואע"פ שעברו עליו ג' ימים יכול לחזור בו ולבטל הפקרו ששוב לא יכול שום אדם לזכות בו ומקשה תלמודא רישא רבנן וסיפא ר' יוסי פי' סיפא דתני דעד שלא זכה בה אחר יכול להפקירו לחזור בו אתיא כר' יוסי דאמר לא קנה הפקר עד שיזכה בו אחר ואפילו אחר ג' ימים דכמתנה דמי כדאמר ר' יוחנן ולא חיישי' לפירכא דרבא דיש לומר האי דשכיב מרע כגון שפירש וגלה דעתו שגם על מה שנתן לראשון אמר כולן לשני א"נ לאו ר' יוסי היא וריש אדתני לאחר ג' ימים אינו יכול לחזור בו והפקרו קיים אע"פ שלא זכה בו אחר אתיין כרבנ ן ומיהו רישא דרישא דתני כל ג"י יכול לחזור בו לא אתיא כרבנ ן ולקמן ומקשי לה ותירץ עולא סיפא נמי רבנן היא ושאני חודש שנה ושבוע דלא שכיחי פי' כולה מתני' רבנן היא דאמרי' מיד קנה הפקר ואע"פ שאל זכה בה אחר ושוב אינו יכול לחזור בו וסיפא היינו טעמא משום שאל הפקיר לגמרי אלא לזמן קצוב ולא שכיחי אינשי דמפקרי הכי הילכך מודו רבנן בהא דאל קנה הפקר עד שלא זכה בו אחר וגם רוצה לחזור בו קודם שאל זכה בו אחר יכול הוא לחזור בו וריש לקיש תירץ מדסיפא ר"י רישא נמי ר"י ורישא ה"ט כדי שלא לשכח תותר הפקר פי' מן הדין גם ברישא אפילו לאחר ג"י שיהא יכול לחזור בו עד שלא זכה בו אחר וה"ט דאמרי' שלאחר ג"י אינ ו יכול לחזור בו כדי שלא לשכח תורת הפקר שכשיראו העולם שעברו עליו ג"י ועמד השדה בחזקה הפקר ועכשיו חוזר בו יבואו לומר שאין הפקר מועיל כלום ואע,פ שזכה רשותו מנכסיו בדיבור בלמא הילכך תוך ג"י שעדיין לא הוחזקה השדה לעולם כל כך בחזקהת הפקר יכול לחזור בו ולא גזרו אבל לאחר ג"י אחר שחזר בו זה דאמר'י משום גזירה לא מצי הדר בי' וקנה הזוכה לא להיפטר מן המעשרות שהרי מן התורה אין הפקרו כלום כיון שחזר בו אלא דאמרי' לי' שיעשור פירותיו: |
Nedarim 43b:3 | Tosafot Rid on Nedarim 43b:4 | commentary | Nedarim | Tosafot Rid on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | ומקשה לעולא אי הכי אפילו מיום ראשון נמי ליהוי הפקר פי' כיון דמוקים רישא כרבנ ן מכי אמר ה"ז הפקר הוה הפקר ואמאי קתני כל ג"י יכול לחזור בו ותירץ רבא מפני הרמאין דמפקרי והדרי בהון אבל דאורייתא הוי הפקר פי' האי דתני כל ג"י אינו יכול לחזור בו דאלמא לא הוי הפקר בתוך ג"י עד שלא זכה בו אחר אינו דין תורה דמדאורייתא הפקר גמור הוי ושוב אינו יכול לחזור בו וכל הקודם זכה בין הוא בין אחר מן ההפקר ואם חזר בו א"י אלא אם הוא רחוק ממנו כל הקודם בו זכה והאי דתני יכול לחזור בו דאלמא לא הוי הפקר גמור מפני הרמאין שמפקירין שדותיהן וזוכין בהן מיד כדי לפוטרן מן המעשרות להכי אמרו רבנן דלא יהא הפקר עד ג"י שלא יעשה אדם זו הרמאות שאם יניחנו הפקר ג"י הוא ירא שמא יזכה בו אחר ולא אתי לאפקורי ואם קדם וזכה בו הוא תוך ג"י כיון שלא קנה הפקר הוא חייב במעשרות מדרבנן מפני גזירת הרמאין ומקשה ודלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב פי' כיון דמדאוריית' הוי הפקר ופטור מן המעשרות ואתה אומר לו דלא הוי הפקר וחייב במעשרות שמא יבא לעשר מזה על אחר או מאחר על זה שהוא סובר שטבל גמור הוא ולר' יוסי ליכא לאקשויי מידי אלאחר ג"י דאמר דהוי הפקר ואמרי' לי' לזוכה לעשר דההוא טבל גמור הוא מן הדין ואם יעשר מזה על אחר או מאחר על זה מן החיוב על החיוב הוא וליכא לאקשויי אלא לרבנן ומהדר דא"ל כי מעשרת עשר מיני' ובי': מיתיבי' המפקיר את כרמו לשחר עמד ובצרו חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ופאה ופטור מן המעשר בשלמא לעולא רבנן קתני לה ודאוריית' קתני אלא לריש לקיש אמאי פטור מן המעשר פי' בשלמא לעולא דאוקי ההיא מתני' רבנן מצי לאקומי להא נעי כרבנן והתם דאמר כל ג"י יכול לחזור בו ואם זכה בו המפקיר חייב במעשר הוא מדרבנן משום גזירת הרמאין והכי קתנ י פטור מן המעשר דין תורה קתני אבל לרבנן חיובי מיחייב אלא לריש לקיש דמוקי לההיא כר' יוסי אי מוקי נמי להא כר' יוסי אמאי פטור מן המעשר מדאוריית' והא לר"י לא הוי הפקר עד שיזכה בו אחר וכיון שלא זכה בו אחר וקדם הוא וזכה בו בטל הפקרו וכאלו לא אמר כלום דמי והוא חייב לעשר מן התורה ומיכן מוכיח מלר' יוסי כל זמן שלא זכה אחר בהפקרו ברשותי' קאי דאכתי לא נפך מרשותי' דומיא דמתנה ואם קדם הוא וזכה בו לאו כזוכה מן ההפקר דמי ופטור מן המעשר אלא כשזוכה בשלו וחייב במעשר דאי זה יקרא הפקר גמור אותו שאינו יכול לחזור בו אפילו קודם שיזכה בו אחר אבל זה שיכול לחזור בו קודם שיזכה בו אחר דוקא אם זכה בו אחר אם נתקיים הפקרו אבל אם לא זכה בו אחר וקדם וזכה בו הוא בטל הפקרו ובשלו הוא זוכה וא"כ מה שכתוב בספרים משזכה בה בין הוא בין אחרו אינו יכול לחזור בו למימר דהוי הפקר ופטור מן המעשרות ומוקי לה כר' יוסי טעות גדוהל היא אלא ודאי לא גרסי' אלא משזכה בה אח רומתרץ א"ל ריש לקיש כי אמרי אנא ההיא דר' יוסי היא אבל הא רבנן האי פי' ההיא מתני' אוקימנא כר' יוסי משים סיא דמוכחא דהיא ר' יוסי אבל הא בוודאי לא אתיא אלא כרבנ ן ואיבעית אימא האי דאפקרי' באפי בי תרי והאי דאפקרי' באפי בי תלתא דאמר ר' יוחנן כו' פי' מילתא דר' יוחנן לא אתיא אלא כר' יוסי ולא כרבנן דהא מתני' קתני אם אין עמהן אחר מניח על הסלע או על הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שירצה והלה נוטר ואוכל דאלמא אפ'י בחד הוי הפקר א"כ החילוק הזה לא יוכל לבא אלא לר' יוסי ור' יוחנן כר' יוסי ס"ל וריב"ל דאמר דבר תורה אפי' בחד הוי הפקר ס"ל כרבנן מ"מ למדנו מדר' יוחנן דשני לי' לר' יוסי בין דאפקרי' באפי בי תלתא ובין דאפקרי' באפי תרי דלא פליג עלייהו דרבנן אלא בחד או בי תרי אבל בתלתא מודה לכו ומתני' דמפקיר את כרמו כגון שהפקירו בפני שלה: |
Nedarim 43b:3 | Steinsaltz on Nedarim 43b:3 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rava raised an objection: With regard to a person on his deathbed who ordered his executor to distribute all his property, if he recovers, he may retract the gift. However, if he ordered him to distribute only a portion of his property and kept the rest, he cannot retract the gift. If he ordered him to distribute his property to two people and said: A portion of the property is given to the first person and all of the remaining property is given to the second person, then if he recovered, the first person acquired the property that was given him, as it was a partial gift. | מתיב [מקשה] רבא: אדם שנטה למות ("שכיב מרע") וציווה לחלק את כל נכסיו, אם עמד מחוליו — חוזר בו מכל מתנותיו. אבל אם נתן רק חלק מנכסיו ושייר מקצתם — אינו יכול לחזור בו. ובמקרה שהיה חולה ונתן נכסיו לשנים, ואמר "מקצתן לראשון וכולן (כל השאר) לשני", אם הבריא לאחר מכן — ה ראשון קנה נכסים שנתן לו, שהרי בשעה שנתן לו ציווה רק חלק מנכסיו, ובמתנה כזו אינו יכול לחזור בו. |
Nedarim 43b:4 | Steinsaltz on Nedarim 43b:4 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | And the second person did not acquire the property that was given him, as it was a gift of all his remaining property, which can be retracted. Although the first person did not yet acquire the property, as the person on his deathbed did not die, the property is no longer considered to be in the possession of the one who owned it. This is clear from the fact that if it were still in his possession, the gift to the second person would not be a gift of all his remaining property. This contradicts the opinion of Rabbi Yohanan, who said in explanation of the opinion of Rabbi Yosei: Acquisition of a gift is not complete until the item comes from the possession of the one who gives the gift into the possession of the one who receives the gift. | אבל ה שני לא קנה, שהרי השני עמד לקבל את כל שאר הנכסים בלא כל שיור, ואם הבריא — יכול לחזור בו ממה שציווה לתת לו. וממה שאמרו שהשני לא קנה, עולה, כי למרות שלא זכה בה הראשון (שהרי אין מתנה זו נגמרת אלא עם מותו של המצוה), מכל מקום יצאה כבר מרשות הנותן. ושלא כדברי ר' יוחנן שאין הקנין במתנה נגמר עד שתגיע לידי הזוכה! |
Nedarim 43b:5 | Ran on Nedarim 43b:5:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rava said that this is the reason for the opinion of Rabbi Yosei: It is prohibited by rabbinic decree for the one for whom benefit is forbidden to take food that was declared ownerless, due to the gift of Beit Horon. An incident occurred in Beit Horon involving a person who employed artifice and gave a gift to another to circumvent a vow. The Sages ruled that artifice of that sort is forbidden. Here too, when he renounced ownership he merely employed artifice to circumvent the vow. | אלא אמר רבא טעמא דר' יוסי משום מתנת בית חורון אמר - ומדינא ודאי אפילו לר' יוסי שרי דמכי אפקריה נפקא ליה מרשותיה אלא דכיון דאנן סהדי דלא אפקריה אלא כדי שיזכה מודר אי שרינן ליה אתי למישרי אפי' היכא דאמר בפירוש וכמעשה דבית חורון דתנן בפרקין דלקמן ואינן לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו ומש''ה דוקא בנדרו קודם להפקרו אסור דאיכא למגזר אבל הפקרו קודם לנדרו שרי: |
Nedarim 43b:5 | Rashi on Nedarim 43b:5:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rava said that this is the reason for the opinion of Rabbi Yosei: It is prohibited by rabbinic decree for the one for whom benefit is forbidden to take food that was declared ownerless, due to the gift of Beit Horon. An incident occurred in Beit Horon involving a person who employed artifice and gave a gift to another to circumvent a vow. The Sages ruled that artifice of that sort is forbidden. Here too, when he renounced ownership he merely employed artifice to circumvent the vow. | אלא אמר רבא - לעולם קסבר רבי יוסי דמן התורה הויא מתנה לאלתר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה והואיל ומשעה שהפקירו הוי הפקר ומאי טעמא דר' יוסי דאסר הכא במתניתין: |
Nedarim 43b:5 | Rashi on Nedarim 43b:5:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rava said that this is the reason for the opinion of Rabbi Yosei: It is prohibited by rabbinic decree for the one for whom benefit is forbidden to take food that was declared ownerless, due to the gift of Beit Horon. An incident occurred in Beit Horon involving a person who employed artifice and gave a gift to another to circumvent a vow. The Sages ruled that artifice of that sort is forbidden. Here too, when he renounced ownership he merely employed artifice to circumvent the vow. | היינו טעמא דרבי יוסי - דלא אמר דליהוי הפקר: |
Nedarim 43b:5 | Rashi on Nedarim 43b:5:3 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rava said that this is the reason for the opinion of Rabbi Yosei: It is prohibited by rabbinic decree for the one for whom benefit is forbidden to take food that was declared ownerless, due to the gift of Beit Horon. An incident occurred in Beit Horon involving a person who employed artifice and gave a gift to another to circumvent a vow. The Sages ruled that artifice of that sort is forbidden. Here too, when he renounced ownership he merely employed artifice to circumvent the vow. | משום מתנת בית חורון - כדתנן בפרקין לקמן (נדרים דף מח.) דמוכחא מילתא דלא נתנה לחברו אלא בשביל שיבא אביו ויאכל והכא נמי אי אמרינן הוי הפקר כיון דאין שם אחר מיחזי דבשביל מודר ממש הפקיר והיינו דומיא דבית חורון הלכך אוקמינן אדרבנן דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ואית דמפרשי אלא אמר רבא לעולם לר' יוסי מדאורייתא לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ולא דמי למתנה ומדרבנן הוא דהוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה כדאמרי' לקמן כדי שלא תשתכח תורת הפקר והכא במתני' כו': |
Nedarim 43b:5 | Tosafot on Nedarim 43b:5:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rava said that this is the reason for the opinion of Rabbi Yosei: It is prohibited by rabbinic decree for the one for whom benefit is forbidden to take food that was declared ownerless, due to the gift of Beit Horon. An incident occurred in Beit Horon involving a person who employed artifice and gave a gift to another to circumvent a vow. The Sages ruled that artifice of that sort is forbidden. Here too, when he renounced ownership he merely employed artifice to circumvent the vow. | אלא אמר רבא משום מעשה בית חורון - בשלהי השותפין לקמן (נדרים דף מח -) ואסרו מטעם שלא היתה מתנה גמורה שלא גמר בלבו לתתה הכא נמי אין נראה הפקר שדומה כאילו לא הפקירו אלא לדעת שיזכה בו המודר: |
Nedarim 43b:5 | Steinsaltz on Nedarim 43b:5 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rava said that this is the reason for the opinion of Rabbi Yosei: It is prohibited by rabbinic decree for the one for whom benefit is forbidden to take food that was declared ownerless, due to the gift of Beit Horon. An incident occurred in Beit Horon involving a person who employed artifice and gave a gift to another to circumvent a vow. The Sages ruled that artifice of that sort is forbidden. Here too, when he renounced ownership he merely employed artifice to circumvent the vow. | אלא אמר רבא: היינו טעמא [זהו הטעם] של ר' יוסי: גזירה היא שגזרו חכמים בהדיר את חבירו הנאה מנכסיו ואחר כך הפקיר נכסיו, משום מתנת בית חורון. שהיה מעשה ביישוב בית חורון במתנה שנתן אדם לחבירו רק כדי להערים על הנדר, ואמרו חכמים שהערמה כזו אסורה. ואף כאן, כיון שמפקיר רק לשם הערמה על הנדר — אסור. |
Nedarim 43b:5 | Petach Einayim on Nedarim 43b:1 | commentary | Nedarim | Petach Einayim on Nedarim | Talmud | Talmud | Rather, Rava said that this is the reason for the opinion of Rabbi Yosei: It is prohibited by rabbinic decree for the one for whom benefit is forbidden to take food that was declared ownerless, due to the gift of Beit Horon. An incident occurred in Beit Horon involving a person who employed artifice and gave a gift to another to circumvent a vow. The Sages ruled that artifice of that sort is forbidden. Here too, when he renounced ownership he merely employed artifice to circumvent the vow. | אמר רבא ה"ט דרבי יוסי גזרה משום מתנת בית חורון עמ"ש הר"ן ומ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף א"ח סימן תל"ד דף קכ"ה ע"ד ע"ש: |
Nedarim 43b:6 | Ran on Nedarim 43b:6:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | תניא המפקיר את שדהו כל ג' ימים יכול לחזור בו - ראיתי שמועה זו שלא נתבררה יפה בדברי הראשונים ז''ל לפי עניות דעתי וכך נראה לי בפירושה כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אין יכול לחזור בו מדקא מפליג בסיפא דאם אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד וכו' בין זכה ללא זכה דקתני שעד שלא זכה יכול לחזור בו ומשזכה אין יכול לחזור בו וברישא לא מפליג בהכי אלא תולה חזרה בקודם ג' ולאחר ג' ש''מ הכי קתני כל ג' ימים יכול לחזור בו מהפקירו ואפילו זכה אחר קודם חזרתו לא קנה ומפרש טעמא לקמן דמפקרין והדרין בהון דמשום דהפקר פטור מן המעשר היו הרמאין מפקירין שדותיהן כדי להפטר והיה דעתן בשעת הפקירן שיחזרו בהן ויזכו בהן ונמצא שלא היה הפקירן אלא להערמה בלבד ולפיכך הוצרכו לומר שאם יזכו בהם לא יהו כזוכים מן ההפקר והוצרכו גם כן לומר שאפילו יזכה בו אחר לא יקנה ויהא מפקיר יכול לחזור בו תוך ג' ואע''ג דלגבי אחר ליכא למיחש לרמאין אפ''ה אי לא הא לא קיימא הא שאם יראו הרמאין שכשיזכה בו אחר קנה לא ישמעו לדברי חכמים שהם לא יקנו דלימרו כי היכי דאחר זכי מהפקרא אנן נמי מהפקרא זכינן ועוד שכיון שנהגו הרמאין ברמאותן זה כל ג' ימים אינו מתברר שיהא הפקר דאיכא למיחש דלא מדעתייהו מפקרי אלא להערמה בלבד ולא הוי הפקר ולפיכך ראוי לומר דאפי' זכה בו אחר יכול מפקיר לחזור בו שעדיין לא נגמר הפקירו מכאן ואילך אין יכול לחזור בו ואפי' לא זכה בו אדם לא כל הימנו לחזור בו משום דלאחר שלשה תו ליכא למיחש לרמאין שכל שנעשה ההפקר ברמאות אין הבעלים מאחרין לזכות בו יותר מג': |
Nedarim 43b:6 | Rashi on Nedarim 43b:6:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | המפקיר את שדהו כל ג' ימים הראשונים יכול לחזור בו - בין אמר אין רצוני שיהא הפקר דחזר בו ובין זכה בו איהו בתוך ג' ימים ושם הפקר לא חייל ביה ולא פקע ליה מידי מעשר דהפקר פטור מן המעשר כדקאמרינן (שבת דף סח.) ונשמר פרט להפקר: |
Nedarim 43b:6 | Rashi on Nedarim 43b:6:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו - ופטור מן המעשר כל מאן דזכי ביה: |
Nedarim 43b:6 | Tosafot on Nedarim 43b:6:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | תניא המפקיר שדהו כל ג' ימים יכול לחזור בו - וחייב במעשר האוכל ממנו אם אינו מתכוין לדבר דהפקירו אינו הפקר כלל אע''פ שלא חזר בו נמי לא - הוי הפקר וטעמא משום דאיסור טבל ידוע לכל ויודעין כל העולם דזה איסור טבל עליו וזה הפקר אינו מפורסם ולפיכך כל ג' ימים יכול לחזור בו בין זכה בו הוא בין זכה בו אחר ומש''ה חייב במעשר כיון דיכול לחזור ולכך גזרו מפני הרמאים דמפקרי והדרי בהו כדמסיק ועד שלשה ימים יש לחוש שמא יאמרו העולם הוא אוכל פירותיו שאינן מתוקנים אבל לאחר שלשה לא גזרו דמכאן ואילך ידוע ההפקר ומועיל ההפקר אפילו לא זכה בו אדם ואין חייב במעשר אבל במתני' המודר מותר מיד כשהפקיר דהתם כמו שאינו ידוע ההפקר כן אינו ידוע שהדירו חבירו דכוותיה דהכא אנו מתירין משום דידוע ההפקר לאחר שלשה ימים כמו איסור הטבל חייב במעשר וליכא למימר דזה מן החיוב על הפטור דמעשר הוא מיניה וביה: |
Nedarim 43b:6 | Rashba on Nedarim 43b:2 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | המפקיר שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו [מג, ב], רישא רבנן וסיפא רבי יוסי. קא סלקא דעתיה השתא, דטעמא דרבי יוסי כדרבי יוחנן, הפקרו כמתנתו, והכי פירושו רישא רבנן כלומר, רישא דקתני מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו רבנן היא, דאילו לרבי יוסי לעולם יכול לחזור בו, עד דאתי ליד זוכה, וחייב במעשר דבר תורה, אלא רבנן הוא, והא דקתני תוך שלש יכול לחזור בו, מדרבנן ומפני הרמאין דמפקרי והדרי בהו, כלומר דכל שחוזר בו בתוך שלשה, מוכחא מלתא דלא הפקיר אלא מפני הרמאות, כדי לפוטרו מן המעשר, וכיון שכן כל שחזר בו אנו מניחין אותו לחזור בו כדי להתחייב במעשר [ואמרינן ליה דלא לעשר אלא מיניה וביה כדי שלא יעשר מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור – לפי השי"מ] אבל כשלא חזר בו בפירוש אלא שקצר סתם, פטור מן המעשר לגמרי, ולאחר שלשה ימים אף על פי שחזר בו בפירוש, אין מניחין אותו לחזור, אלא מוקמינן ליה אדיניה, משום דכל שעמד כל כך שלא חזר מוכחא מלתא דלהפקר גמור נתכוון זה ולא לרמאות [דאי אפשר לתקוני בהא ולחלק בין זכה הוא וזכה בו אחר – לפי השי"מ], וסיפא רבי יוסי, והלכך כל שלא זכה בו לא הוא ולא אחר יכול לחזור בו, ואפילו לאחר כמה ימים. והא דקתני משזכה בו בין הוא ובין אחר אינו יכול לחזור בו, לאו [בחדא – לפי השי"מ] אנפי (אחר') הוא, דאילו זכה בו אחר אינו יכול לחזור בו [כלל אלא הרי הוא הפקר גמור ופטור מן המעשר, אבל זכה בו איהו אינו יכול לחזור – לפי השי"מ] ולעשר מהאי על החיוב ומן החיוב עליו, ודבר זה תקנת חכמים הוא לעשותו כעין הפקר, כדי שלא תשתכח תורת הפקר אי נמי כדי שלא תחלק [בין זכה בו הוא לזכה בו אחר, אבל מכל מקום מדאורייתא לא הוי הפקר ואמרינן ליה עשר מיניה וביה, וכדאמר לאוקימתא – לפי השי"מ] דריש לקיש דבסמוך. אמר עולא סיפא רבנן הוא, כלומר אפילו סיפא, והא דקתני על שלא זכה בו לא הוא ולא אחר יכול לחזור בו, ואפילו לאחר כמה ימים, משום דהפקר גרוע הוא, דלא שכיחי דמפקרי הכי. והא דאמר עולא סיפא רבנן (הוא) [איפשר דרבנן דוקא ולא ר' יוסי קאמר דקתני משזכה בו אפילו הוא אינו יכול לחזור בו אי נמי אפילו רבנן קאמר והוא – לפי השי"מ] הדין רבי יוסי, וטעמא דאינו יכול לחזור בו אפילו לרבי יוסי, [כדאמרן – לפי השי"מ] ואתא ריש לקיש ואוקמה כולה כר' יוסי כדאמרן, וטעמא דסיפא כדאמרן, ורישא דרישא דהיינו תוך שלשה ימים יכול לחזור בו כדי שלא תשתכח תורת הפקר, ומעשרו מניה וביה, ואקשינן עלה מן המפקיר כרמו ולשחר השכים ובצרו פטור מן המעשר, ופטור לגמרי משמע, ואי כרבי יוסי אמאי פטור, אדרבה חייב דאורייתא וכדאמרן, אלא שמעשרו מיניה וביה, ואוקימנא הא כרבנן. |
Nedarim 43b:6 | Shita Mekubetzet on Nedarim 43b:3 | commentary | Nedarim | Shita Mekubetzet on Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | המפקיר שדהו לגבי מעשר מתניא כל שלשה ימים יכול לחזור. ועדיין אם חוזר וזוכה בה חייב במעשר דעד שלשה אינו מפורסם שהוא מופקר ויאמרו שאוכל טבל. ואף על גב דאם זכה אחר הוא שלו אפילו ביום ראשון חייב במעשר לאחר שלשה אינו יכול לחזור כלומר שאפילו חזר וזכה בו פטור מן המעשר כיון שמפורסם לכל ואינו רשאי לעשר פן אתי לעשר מן החיוב על הפטור. אבל בתוך שלשה ימים נתנוהו עדיין חכמים בידו מטעם דפרישית ואפילו להפריש ממקום אחר. כן נראה לי. פירוש. והפקר פטור מן המעשר מדגנך ולא של הפקר ואתי כרבנן וכו' ככתוב בהרא"ש. הרא"ם ז"ל. |
Nedarim 43b:6 | Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 273:9 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Choshen Mishpat | Talmud | Halakhah | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | המפקיר את שדהו ולא זכה בה אדם כל שלשה ימים יכול לחזור בו אחר שלשה ימים א"י לחזור בו אא"כ קדם וזכה בה ה"ה כזוכה מההפקר בין הוא בין אחר: |
Nedarim 43b:6 | Steinsaltz on Nedarim 43b:6 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | תניא [שנויה ברייתא ]: המפקיר את שדהו, כל שלשה ימים מאז ההפקר — יכול לחזור בו וכאילו לא הפקיר כלל, מכאן ואילך — אין יכול לחזור בו והרי זה הפקר, וכל הזוכה מן ההפקר קונה את השדה. |
Nedarim 43b:6 | Tosafot on Nedarim 44a:4:1 | null | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | אי הכי אפי' מיום ראשון נמי - כיון דחיישינן לשלא תשתכח תורת הפקר ושביק שיטתו דלא חל עד דאתי לרשות זוכה היה לו לפטור מיום ראשון. בשלמא לעולא דמוקי לה כרבנן דאמרי כשיטתייהו דמודר שלא תשתכח מפני הרמאין דמדאורייתא לא הוי הפקר אלא נתנו הכתוב לחכמים ויש לנו לפרש הפקר דאורייתא במקום דלא אתי לידי רמאות דעיקר הפקר לא מצינו אלא בשביעית והתם לא אתי לידי רמאות דאינו יכול להחליף שביעית ולומר זאת ששית ודומיא דשביעית דלא אתי לידי רמאות כגון אחר שלשה הוי הפקר אבל תוך שלשה לא ור' יוסי אוסר במתניתין מפני רמאין תוך שלשה אבל לאחר שלשה יהנה המודר לא משום מתנת בית חורון אלא משום דאורייתא לא הוה הפקר כל כמה דיכול ליתי לידי רמאות כך פירש האביעזר - צ''ע דהא תניא (לעיל נדרים דף מג:) דהפקר אם היה קודם נדרו אז יכול ליהנות אבל לאחר לא יהנה לעולם אפילו לאחר שלשה ואם כן הרי תוך שלשה הואיל דהפקר מדאורייתא הוי הפקר ויש כח ביד חכמים לבטל ההפקר מפני הרמאין ומאי פריך ודילמא אתי לעשורי ודאי אינו חייב מן התורה אפילו תוך שלשה מאחר שזכה וחכמים גזרו מפני הרמאים ומעשר מיניה וביה אבל לאחר שלשה מוכח מילתא דלאו רמאות הוא ואוקמוה רבנן אדאורייתא ובמתניתין דאוסר ר' יוסי במדיר משום דחיישינן לרמאות אבל כשהפקיר קודם נדרו אין שם רמאות דאנן סהדי דלאו לרמאות קמיכוין אבל אין דין מדיר ודין הפקר שוין דמדיר אם הפקירו קודם לנדרו מותר מיד שייך למיגזר וכן נדרו קודם אסור אף לאחר שלשה: |
Nedarim 43b:6 | Rashash on Nedarim 43b:3 | commentary | Nedarim | Rashash on Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | רא"ש ד"ה כל ג"י יכול לחזור בו. וכן אם הוא לקטן כו' אלא לשם חזרה כו'. לכאורה גם בו הל"ל סתמא שלא לזכות מן ההפקר דהוה רבותא טפי דאע"פ שלא חזר מן ההפקר מ"מ אין שם הפקר עליו: |
Nedarim 43b:6 | Rif Nedarim 14b:1 | commentary | Nedarim | Rif Nedarim | Talmud | Talmud | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | תניא המפקיר שדהו כל שלשה ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו (דף מה ע"א) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק המפקיר בפני שלשה הוי הפקר בפני שנים לא הוי הפקר ומאי טעמא אמרו בפני שלשה כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידין: |
Nedarim 43b:6 | Tosefta Maasrot (Lieberman) 3:11 | related | Nedarim | Tosefta Maasrot (Lieberman) | Talmud | Tosefta | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | המפקיר את שדהו, שנים ושלשה ימים יכול לחזור בו. אם אמ' הרי שדי מופקרת יום אחד, שבת אחת, חודש אחד, שנה אחת, שבוע אחד, עד שלא זכה, בינו לבין אחר יכול לחזור בו, מי שזכה, בינו לבין אחר, אינו יכול לחזור בו. |
Nedarim 43b:6 | Tosefta Maasrot 3:12 | related | Nedarim | Tosefta Maasrot | Talmud | Tosefta | It is taught in a baraita : In the case of one who declares his field ownerless, for the entire three days after that declaration he is able to retract it. From this point forward, he is unable to retract the declaration. | המפקיר שדהו [שנים ושלשה] ימים יכול לחזור בו אם אמר הרי שדי מופקרת יום אחד שבת אחד חודש אחד שנה אחת שבוע אחת עד שלא זכה [הוא] בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה [בינו לבין] אחר אינו יכול לחזור בו וקושר את בהמתו על גבי הפקר אבל לא על גבי לקט שכחה ופאה אבל עוקר ומשליך לפניה. |
Nedarim 44a:1 | Ran on Nedarim 44a:1:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | ואי אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד לשבת אחת וכו' עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו: |
Nedarim 44a:1 | Ran on Nedarim 44a:1:2 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | רישא רבנן וסיפא רבי יוסי - קס''ד השתא דטעמא דרבי יוסי דאסר במתני' כדרבי יוחנן דאמר לעיל דהפקר כמתנה דעד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשות מפקיר ומש''ה קאמר רישא רבנן וסיפא רבי יוסי ובהכי אתיא ליה כולה ברייתא שפיר דרישא קתני כל שלשה ימים יכול לחזור מפני הרמאין וכדפרישית מכאן ואילך אין יכול לחזור בו מדינא דס''ל לרבנן דהפקר מעידנא דאפקריה מפקיר נפק ליה מרשותיה וסיפא קתני דאם אמר תהא שדה זו מופקרת ליום אחד בכה''ג ליכא למיחש לרמאין דאי דעתיה בעידנא דאפקריה דליהדר וליזכי ביה לאלתר למה ליה להפקירו לזמן ידוע לאפקריה לגמרי דכיון דדעתיה למיהדר ולמזכי ביה לא נפקא ליה מידי אלא ודאי לאותו זמן שהפקירו גמר והפקיר בלא הערמה כלל ולפיכך משזכה בין הוא בין אחר אין יכול לחזור בו והא אתיא שפיר אפילו לרבנן מיהו מאי דקתני עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו רבי יוסי היא דס''ל דעד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשות המפקיר דלרבנן כיון דאמרי דנפיק מרשותו היאך יכול לחזור בו ואין הכי נמי דכי קתני לרבי יוסי עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו לאו דוקא בהפקר שהוא לזמן כגוונא דסיפא דאפילו בהפקר עולמית דהיינו רישא דיכול לחזור בו עד שלא זכה בה ומיהו משום דבדינא דמשזכה בה אינו יכול לחזור בו לא שוו הפקר שהוא לזמן עם הפקר עולמית וכדכתיבנא ואצטריך למיתני ליום אחד לשבת אחת תנא נמי כההוא גוונא עד שלא זכה בה וכי תימא משזכה בה הוא דקתני דאינו יכול לחזור בו כלומר והוי הפקר אפילו לרבי יוסי ופטור מן המעשר היכי אתיא ליה שפיר דהא כיון דס''ל לרבי יוסי דהפקר עד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשות מפקיר נמצא דכי הדר זכי ביה מדידיה קא זכי ולא מהפקרא דלעולם לא נפקא מרשותי' אפשר לומר דנהי דקסבר רבי יוסי דעד דאתי לרשות זוכה לא נפיק מרשות מפקיר אפילו הכי כי היכי דאי זכי בה אחר זכי מהפקרא ולא ממתנה כיון שהיה אפשר לאחר ג''כ לזכות בו הכי נמי כי הדר איהו גופיה וזכי ביה בפירוש מתורת הפקר ולא בסתם כי היכי דלא ניתלי בחזרה אף הוא עצמו זוכה מן ההפקר מיקרי כיון שעדיין לא חזר בו והיה אחר יכול לזכות בו דמה לי הוא מה לי אחר הלכך אי רישא רבנן וסיפא רבי יוסי מתוקמא ליה שפיר מיהו מילתא דתמיהא הוא היכי נקט לה תנא אליבא דתרי תנאי ומשום הכי מתרץ עולא ואמר דסיפא נמי רבנן היא וטעמא דעד שלא זכה בה בין הוא בין אחר דיכול לחזור בו משום דשאני שבוע ושבת דלא שכיחן כלומר דלא שכיח דמפקרי אינשי בכי האי גונא וכיון ששנה זה אמדינן לדעתיה דכיון שלא רצה להפקירו הפקר עולם ואכתי אגיד גביה אפילו באותו זמן שהפקירו לא ניחא ליה דליפוק מרשותיה עד דזכי ביה אידך הילכך סבירא להו לרבנן בהפקר שהוא לזמן מאי דסבירא ליה לרבי יוסי בהפקר עולמית ואתיא סיפא שפיר לרבנן כדמתוקמא לרבי יוסי שהרי בהפקר שהוא לזמן לא נחלקו: |
Nedarim 44a:1 | Rashi on Nedarim 44a:1:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | אמר תהא שדה - מופקרת לשבוע א' לשמיטה אחת: |
Nedarim 44a:1 | Rashi on Nedarim 44a:1:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו - אפילו בסוף שבת או בסוף חדש: |
Nedarim 44a:1 | Rashi on Nedarim 44a:1:3 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | משזכה בה בין הוא בין אחר - אפילו תוך שעה משהפקירו זכה בה שום אדם או הוא בעצמו לשום הפקר הוי הפקר דקסבר דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה זכיה דידיה או דאחר לא חשיבא מידי עד דרפק בה פורתא כדאמר במסכת עירובין בפרק עושין פסין (עירובין דף כה.) בההיא איתתא דעבדא מחיצה בנכסי הגר אתא ההוא גברא רפק בה פורתא ואוקמוה רבנן בידיה דההוא גברא: |
Nedarim 44a:1 | Rashi on Nedarim 44a:1:4 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | רישא רבנן וסיפא רבי יוסי - רישא דאמר משלשה ימים ואילך אפילו לא אתא לרשות זוכה אין יכול לחזור בו דהוי הפקר רבנן היא ובדין הוא דאפילו מיום ראשון הוי הפקר אלא מפני הרמאים כדאמר רבה . לקמן לדברי הכל וסיפא רבי יוסי דאמר עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו דאמר דלא הוי הפקר מדאורייתא עד דאתי לרשות זוכה ומשום הכי קתני יכול לחזור בו כר"י: |
Nedarim 44a:1 | Tosafot on Nedarim 44a:1:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | אמר שדה זו מופקרת ליום א' לשנה א' עד שלא זכה בו בין הוא בין אחר יכול לחזור בו - וחייב במעשר מדרבנן ובטל ההפקר ומעשר מיניה וביה ואתי נמי כר' יוסי דמחמרינן עליה וה''ה בלא זמן והאי דנקט זמן לרבותא נקטיה דאע''ג דלא שכיח גזר ביה משום מתנת בית חורון כך פי' הר''ר אליעזר ועוד נרא' דנקט הפקר לזמן משום סיפא דאי משזכה בין הוא בין אחר אין יכול לחזור ואפילו תוך ג' ימים ודוקא משום דהפקר לזמן הוא אבל בסתם לא כדפרישית אבל האי דלזמן מועט מסתמא דעתו להפקר גמור דלא שייך למיגזר ועוד דדוקא זכה אחר אבל הוא לא ולחנם נקטיה ומשום דרישא נקט הוא הכא נמי נקטיה דכיון דאתי לרשות זוכה לא שייך למיגזר אבל אם הוא יהיה פטור שייך למיגזר: |
Nedarim 44a:1 | Tosafot on Nedarim 44a:1:2 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | רישא רבנן וסיפא ר' יוסי - בתמיה: אמר עולא סיפא רבנן וכו' כיון דלא שכיח וגריעי מודו רבנן ואף על גב דלא מחמירין במודר הכא מחמירין טפי דאינו הפקר עד שיזכה בו אחר כדפרישית אבל כשזכה פטור מן המעשר אפילו תוך שלשה ואף ע''ג דברישא אמר חייב עד לאחר שלשה הכא הטעם כדפי': |
Nedarim 44a:1 | Rashba on Nedarim 43b:4 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | רישא רבנן וסיפא רבי יוסי. דקא סלקא דעתא דטעמא דרבי יוסי כרבי יוחנן דאמר דהפקרו כמתנתו ורבי יוסי לא פליג אלא אסיפא דמניח על הסלע הפקירו, וכדמוכח בגמרא, ורישא רבנן דקא סברי דהפקרו הפקר מיד מדאורייתא, ואפילו חזר בו קודם שבא לרשות זוכה אין חזרתו כלום דבר תורה, ולעולם פטור מן המעשר, אלא דמדרבנן יכול לחזור בו תוך שלשה ימים מפני הרמאין, שמפקירין וחוזרין בהן כדי לפטור פירותיהן מן המעשרות, וכדאמרינן לקמן לרבי יוסי, והוא הדין לרישא למאן דמוקי לה כרבנן, מכאן ואילך אינו יכול לחזור בו ופטור לגמרי מן המעשר ואפילו מדרבנן, ותוך שלשה ימים נמי קתני שהוא יכול לחזור בו, דוקא בשחזר בו בפירוש ולא קצרו סתם, אבל קוצר סתם כזוכה מן ההפקר הוא, ואפילו תוך שלשה פטור מן המעשר, וכדתנן המפקיר את כרמו ולשחר עמד וקצרו, חייב בפרט ועוללות ופטור מן המעשר, ועמד ובצרו בוצר סתם משמע, וכל שכן אם זכה בו אחר קודם חזרתו שהוא פטור מן המעשר, דלכולי עלמא משבא לרשות זוכה הפקר גמור הוא. ואם תאמר אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם, אף הכא יפקירו ויחזרו ויקצרו מתורת הפקר כדי לפטור מן המעשר, ויש לומר דלא יכלו לתקן יתר מכן, שאם בא אחר ודכה בו ודאי פטור מן המעשר, ואי אפשר לחלק בין שזוכה בו הוא בין שזוכה בו אחר הך לא אפשר, ואי נמי יש לומר שאינו רגילות כל כך שיפקיר ויחזור ויזכה מתורת הפקר, דמתיר שמא יבא אחר ויקדמנו לקצור, אבל רגילים הם להפקיר ולחזור בהן כדי לפטור מן המעשר כל פירותיו מיד, ובזה הוא שהוצרכו לתקן. וסיפא דקתני דאפילו לאחר שלשה יכול לחזור בו רבי יוסי היא, דקסבר דעד דאתי לרשות זוכה לא נפקא מרשות מפקיר ולא הוי הפקר, ואפילו עמד הוא וקצרו סתם חייב במעשר דבר תורה, ויכול לחזור בו דקתני לאו דוקא חוזר דהוא הדין קוצר סתם כדאמרן, אלא משום דקתני סיפא אין יכול לחזור בו, דאפילו לחזור בו בפירוש אינו יכול תנא רישא נמי יכול לחזור, והא דקתני סיפא (אינו – לפי השי"מ) יכול לחזור בו, יש לפרש שהוא פטור מן המעשר לגמרי, וכדאמרינן לרבנן דבהא לא פליגי, ועוד שאם לפרש יכול לחזור בו וחייב במעשר דבר תורה, ואינו יכול לחזור בו ולעשר מיניה וביה, אם כן כי קא מקשה לריש לקיש מן המפקיר כרמו ולשחר השכים ובצרו, ליקשי מיניה בין לריש לקיש בין למאן דמוקי לה לסיפא כרבי יוסי, ואיכא למידק כיון דסבירא ליה לרבי יוסי דהפקר עד דאתי לרשות זוכה לא נפקא מרשות מפקיר, כי זכה בו הוא אמאי אינו יכול לחזור ופטור מן המעשר, דהא דבר תורה ממון בעלים הוא וחייב לגמרי (מן המעשר) [במעשר – לפי השי"מ], ויש לומר דמשום הפקר בית דין נגעו בה, ועשאוהו כאילו בא לידו ולאחר שבא ליד זוכה. ואינו מחוור, דאם כן מאי קא פריך ליה מן המפקיר כרמו, דטעמא דפטור משום הפקר בית דין. |
Nedarim 44a:1 | Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 273:10 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Choshen Mishpat | Talmud | Halakhah | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | האומר שדה זו מופקרת ליום אחד לחדש אחד לשנה אחת לשבוע אחת עד שלא זכה בה הוא או אחר יכול לחזור בו ומשזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו: |
Nedarim 44a:1 | Steinsaltz on Nedarim 44a:1 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | אמר "תהא שדה זו מופקרת ליום אחד", או שהפקירה לשבת (שבוע) אחת, או לחדש אחד, או לשנה אחת, או לשבוע (שבע שנים) אחת" עד שלא זכה בה בשדה זו, בין הוא המפקיר עצמו בין אדם אחר — יכול המפקיר לחזור בו, ולומר שהוא מבטל את ההפקר. משזכה בה בשדה — בין הוא עצמו בין אחר — אין יכול לחזור בו. וברייתא זו תמוהה, שהרי יש לפרש לכאורה ש רישא רבנן [תחילתה כשיטת חכמים] שההפקר נגמר באופן חד צדדי, ואינו תלוי בזכיה של אחר, ואילו סיפא [סופה] שיטת ר' יוסי שאין ההפקר נגמר אלא אם כן זכה בו אדם! |
Nedarim 44a:1 | Tosefta Bava Batra 8:3 | mesorat hashas | Nedarim | Tosefta Bava Batra | Talmud | Tosefta | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | הכותב דייתיקי והיה מתיירא מן היורשין נכנסין אצלו כמבקרין אותו שומעים דבריו מבפנים ויוצאין וכותבין מבחוץ בריא שכתב דייתיקי שכיב מרע שכתב נכסיו מתנה אע"פ שזיכה לאחר מתנה לא עשה כלום אבל הכותב נכסיו בשם חבירו וזיכה לאחר מיתה דבריו קיימין. הכותב דייתיקי יכול לחזור בו מתנה אין יכול לחזור בו איזה הוא דייתיקי דא תהא לי לעמוד ולהיות אם מתי ינתנו נכסי לפלוני איזו היא מתנה מן היום ינתנו לפלוני. הכותב דייתיקי עד שלא זכה בין הוא ובין אחר יכול לחזור בו משזכה בין הוא ובין אחר אין יכול לחזור בו. אפוטרופין עד שלא החזיקו בנכסי יתומין יכולין לחזור בהן משהחזיקו בנכסי יתומים אין יכולין לחזור בהן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע שמינוהו ב"ד [לא] ישבע אבא שאול אומר אף שמינהו בית דין ישבע מפני שהוא כנושא שכר. |
Nedarim 44a:1 | Tosefta Maasrot 3:12 | mesorat hashas | Nedarim | Tosefta Maasrot | Talmud | Tosefta | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | המפקיר שדהו [שנים ושלשה] ימים יכול לחזור בו אם אמר הרי שדי מופקרת יום אחד שבת אחד חודש אחד שנה אחת שבוע אחת עד שלא זכה [הוא] בין הוא בין אחר יכול לחזור בו משזכה [בינו לבין] אחר אינו יכול לחזור בו וקושר את בהמתו על גבי הפקר אבל לא על גבי לקט שכחה ופאה אבל עוקר ומשליך לפניה. |
Nedarim 44a:1 | Rashash on Nedarim 44a:1 | commentary | Nedarim | Rashash on Nedarim | Talmud | Talmud | If one said: This field will be ownerless for one day, for one week, for one month, for one year, or for one seven-year Sabbatical cycle, as long as no one took possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration. Once one took possession of the field, whether it is he or whether it is another person, he is unable to retract his declaration. This baraita is difficult, as the first clause is apparently in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that rendering property ownerless is unilateral and not contingent upon whether one took possession of it, and the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that rendering property ownerless is complete only when one takes possession of that property. | רא"ש ד"ה אמר תהא שדה זו מופקרת ליום א'. ואחר הזה"ז אם לא יזכה כו'. משמע דאם זכה בה אדם בתוך הזמן ה"ה שלו לעולם. ולכאורה מדוע לא נפרש דלא זכה בה אלא עד כלות הזמן ואח"כ תחזור לבעליה וכדלעיל (כח ב) בהקדש לעולא. ואפי' לבר פדא שם אינו אלא בהקדש כדאמר שם קדושה שבהן להיכן הלכה. ואולי כיון דהפקר בעינן דומיא דשמיטה לב"ה כדאיתא בירושלמי רפ"ו דפאה. ובשמיטה מי שזכה בפירותיה הם שלו לעולם. אבל א"כ אפי' לא זכה נמי וכדתנן בנות שוח שביעית שלהם שניה. וראיתי בסמ"ע שם ס"ק יד שכ' דהפקר לזמן ילפינן משמיטה דג"כ לא הוה הפקר אלא לשנה א'. ותמוה דאדרבה פירות דשביעית הוויין הפקר לעולם וכדאמרן: |
Nedarim 44a:2 | Rashi on Nedarim 44a:2:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Ulla said: The latter clause is also in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara asks: If so, why is the ruling in the baraita : As long as one did not take possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration; according to the Rabbis, once he declared the property ownerless, although he can take possession of it, he is unable to retract the declaration. The Gemara answers: It is different when one declares an item ownerless for a year or a seven-year period, as doing so is uncommon. Since from the outset he limited the duration of ownerless status, clearly he reserved for himself certain rights; therefore, he can retract his declaration. | אמר עולא סיפא נמי רבנן היא - דודאי מדאורייתא אע"ג דלא אתיא לרשות זוכה הוי הפקר לאלתר ואפילו מיום ראשון והאי דאמר כל שלשה ימים יכול לחזור דלגביה לא חשיבא הפקר מפני הרמאין דלכולי עלמא אית להו דרבה דאמר מפני הרמאין דהדרי ומחזקי בהו ואמרינן דלא הוי הפקר עד שלשם ימים וסיפא דאמר עד שלא זכה בה לא הוי הפקר דמשמע עד דאתי לרשות זוכה היינו טעמא דשאני חדש ושנה ושבוע דלא שכיחן דאין דרכן של בני אדם להפקיר לזמן וכיון דזה שינה לכך אמרו חכמים דלא ליהוי הפקר לאפקועי ממעשר כל זמן דלא אתי לרשות זוכה: |
Nedarim 44a:2 | Rashba on Nedarim 43b:5 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Ulla said: The latter clause is also in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara asks: If so, why is the ruling in the baraita : As long as one did not take possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration; according to the Rabbis, once he declared the property ownerless, although he can take possession of it, he is unable to retract the declaration. The Gemara answers: It is different when one declares an item ownerless for a year or a seven-year period, as doing so is uncommon. Since from the outset he limited the duration of ownerless status, clearly he reserved for himself certain rights; therefore, he can retract his declaration. | עולא אמר סיפא נמי רבנן היא. ולאו דוקא רבנן ולא רבי יוסי דלדידיה לא אצטרכינן לאוקמי טעמא דרבי יוסי משום דהפקר כמתנה אלא משום גזירת מתנת בית חורון כאוקמתיה דרבא, ורבא נמי הא מתניתא כעולא מוקי לה, ומשום הכי התקינו יהא יכול לחזור בו אפילו לאחר שלשה ימים, משום דלא שכיח דמפקרי לזמן, ומוכחא מילתא דהפקר גרוע הוא, ואינו מפקיר אלא כדי לפטור מן המעשר, וכיון שהפקרו גרוע ועוד שהוא חוזר בו חייבוהו לעשר, ואפילו דחוזר בו לאחר כמה ימים. |
Nedarim 44a:2 | Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 273:10 | ein mishpat / ner mitsvah | Nedarim | Shulchan Arukh, Choshen Mishpat | Talmud | Halakhah | Ulla said: The latter clause is also in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara asks: If so, why is the ruling in the baraita : As long as one did not take possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration; according to the Rabbis, once he declared the property ownerless, although he can take possession of it, he is unable to retract the declaration. The Gemara answers: It is different when one declares an item ownerless for a year or a seven-year period, as doing so is uncommon. Since from the outset he limited the duration of ownerless status, clearly he reserved for himself certain rights; therefore, he can retract his declaration. | האומר שדה זו מופקרת ליום אחד לחדש אחד לשנה אחת לשבוע אחת עד שלא זכה בה הוא או אחר יכול לחזור בו ומשזכה בה בין הוא בין אחר אינו יכול לחזור בו: |
Nedarim 44a:2 | Steinsaltz on Nedarim 44a:2 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Ulla said: The latter clause is also in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara asks: If so, why is the ruling in the baraita : As long as one did not take possession of the field, neither the one who declared it ownerless nor another person, he is able to retract his declaration; according to the Rabbis, once he declared the property ownerless, although he can take possession of it, he is unable to retract the declaration. The Gemara answers: It is different when one declares an item ownerless for a year or a seven-year period, as doing so is uncommon. Since from the outset he limited the duration of ownerless status, clearly he reserved for himself certain rights; therefore, he can retract his declaration. | אמר עולא: אפשר לפרש כי סיפא נמי רבנן [סופה גם כן כשיטת חכמים] היא. ושואלים: אי הכי [אם כך], אמאי [מדוע] עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר, יכול לחזור בו? הרי כבר הפקיר את השדה! ואף שהוא עצמו יכול לזכות בו, איך יכול לחזור בו מן ההפקר? ומשיבים: שאני [שונה] הפקר ל שנה ו ל שבוע ש לא שכיחי [מצוי] הוא, וכיון שמתחילה הגביל את זמן ההפקר, משמע שמשמר לעצמו זכויות מסויימות, ולכן אף יכול לחזור בו. |
Nedarim 44a:3 | Ran on Nedarim 44a:3:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | Reish Lakish said: From the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And in the first clause, this is the reason that one cannot retract his declaration once three days have passed: It is an ordinance instituted by the Sages to ensure that the halakhic status of ownerlessness would not be forgotten. If one could retract his declaration of ownerless status after three days, people would not distinguish between a case where another took possession, where, according to Rabbi Yosei, one is unable to retract the declaration, and a case where another did not take possession, where, according to Rabbi Yosei, one is able to retract the declaration. The result would be that people would mistakenly conclude that ownerless status can always be reversed, even after it was claimed by another. Therefore, the Sages instituted a limit of three days, after which one may not retract his declaration. | ור''ל אמר מדסיפא רבי יוסי רישא נמי רבי יוסי - ודקא קשיא לך אי הכי לאחר שלשה אמאי אין יכול לחזור בו היינו טעמא דלא לישתכח תורת הפקר כלומר אין הכי נמי דמדינא לרבי יוסי אפילו לאחר שלשה יכול לחזור בו אלא היינו טעמא דאי אמרינן הכי אתו למימר דכי לא חזר בו נמי וזכה בו אחר לא מהפקרא קא זכי דכיון דמקמי דליזכי ביה היה יכול מפקיר לחזור בו אלמא ברשותיה הוה קאי ונמצא שאין זה זוכה מן ההפקר אלא מקבל מתנה וקא סברי דמחייב במעשר ואתו לעשורי ממקום אחר עליו והוה ליה מן החיוב על הפטור וממנו על מקום אחר והוה ליה מן הפטור על החיוב להכי תקון שלאחר שלשה ימים לא יהא יכול לחזור בו כי היכי דמדרבנן להוי הפקר: |
Nedarim 44a:3 | Rashi on Nedarim 44a:3:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Reish Lakish said: From the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And in the first clause, this is the reason that one cannot retract his declaration once three days have passed: It is an ordinance instituted by the Sages to ensure that the halakhic status of ownerlessness would not be forgotten. If one could retract his declaration of ownerless status after three days, people would not distinguish between a case where another took possession, where, according to Rabbi Yosei, one is unable to retract the declaration, and a case where another did not take possession, where, according to Rabbi Yosei, one is able to retract the declaration. The result would be that people would mistakenly conclude that ownerless status can always be reversed, even after it was claimed by another. Therefore, the Sages instituted a limit of three days, after which one may not retract his declaration. | ר"ל אמר מדסיפא ר"י - דמשמע דלא ליהוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה: |
Nedarim 44a:3 | Rashi on Nedarim 44a:3:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Reish Lakish said: From the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And in the first clause, this is the reason that one cannot retract his declaration once three days have passed: It is an ordinance instituted by the Sages to ensure that the halakhic status of ownerlessness would not be forgotten. If one could retract his declaration of ownerless status after three days, people would not distinguish between a case where another took possession, where, according to Rabbi Yosei, one is unable to retract the declaration, and a case where another did not take possession, where, according to Rabbi Yosei, one is able to retract the declaration. The result would be that people would mistakenly conclude that ownerless status can always be reversed, even after it was claimed by another. Therefore, the Sages instituted a limit of three days, after which one may not retract his declaration. | רישא נמי - בתוך ג' ולאחר ג' רבי יוסי היא ורישא היינו טעם דלאחר ג' ימים אין יכול לחזור בו דהוי הפקר אע"ג דלא אתי לרשות זוכה: |
Nedarim 44a:3 | Rashi on Nedarim 44a:3:3 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | Reish Lakish said: From the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And in the first clause, this is the reason that one cannot retract his declaration once three days have passed: It is an ordinance instituted by the Sages to ensure that the halakhic status of ownerlessness would not be forgotten. If one could retract his declaration of ownerless status after three days, people would not distinguish between a case where another took possession, where, according to Rabbi Yosei, one is unable to retract the declaration, and a case where another did not take possession, where, according to Rabbi Yosei, one is able to retract the declaration. The result would be that people would mistakenly conclude that ownerless status can always be reversed, even after it was claimed by another. Therefore, the Sages instituted a limit of three days, after which one may not retract his declaration. | משום דלא לישתכח תורת הפקר - דמדאורייתא ודאי לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ולעולם כל זמן דלא אתא לידי זוכה לא הוי הפקר גמור וחייב חיוב דתרומה ומעשר והאי דאוקמוה רבנן אתורת הפקר לאו משום לאפקועי מתרומה ומעשר דכיון דמדאורייתא חייב דלאו הפקר הוא לא מפקעי ליה רבנן מתרומה ומעשר דלאו כל כמיניה אלא כדי שלא תשתכח תורת הפקר ומ"מ גבי שנה ושבוע כיון דלא שכיחי אוקמוה רבנן אדאורייתא דלא הוי הפקר עד דאתי לידי זוכה דלא גזרו ביה רבנן משום שלא תשתכח תורת הפקר: |
Nedarim 44a:3 | Tosafot on Nedarim 44a:3:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | Reish Lakish said: From the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And in the first clause, this is the reason that one cannot retract his declaration once three days have passed: It is an ordinance instituted by the Sages to ensure that the halakhic status of ownerlessness would not be forgotten. If one could retract his declaration of ownerless status after three days, people would not distinguish between a case where another took possession, where, according to Rabbi Yosei, one is unable to retract the declaration, and a case where another did not take possession, where, according to Rabbi Yosei, one is able to retract the declaration. The result would be that people would mistakenly conclude that ownerless status can always be reversed, even after it was claimed by another. Therefore, the Sages instituted a limit of three days, after which one may not retract his declaration. | ריש לקיש אמר אפי' רישא אתיא כר' יוסי - דמחמיר במדיר הכא נמי חייב במעשר ובדין הוא דאפילו לאחר שלשה לא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה משום רמאות אבל אמרו חכמים דליהוי הפקר לאחר שלשה כדי שלא תשתכח תורת הפקר והוי פטור מן המעשר: |
Nedarim 44a:3 | Rashba on Nedarim 43b:6 | commentary | Nedarim | Rashba on Nedarim | Talmud | Talmud | Reish Lakish said: From the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And in the first clause, this is the reason that one cannot retract his declaration once three days have passed: It is an ordinance instituted by the Sages to ensure that the halakhic status of ownerlessness would not be forgotten. If one could retract his declaration of ownerless status after three days, people would not distinguish between a case where another took possession, where, according to Rabbi Yosei, one is unable to retract the declaration, and a case where another did not take possession, where, according to Rabbi Yosei, one is able to retract the declaration. The result would be that people would mistakenly conclude that ownerless status can always be reversed, even after it was claimed by another. Therefore, the Sages instituted a limit of three days, after which one may not retract his declaration. | ריש לקיש אמר רישא נמי רבי יוסי. והא דקתני תוך שלשה ימים יכול לחזור, פירוש לומר שחייב במעשר לגמרי ואפילו לעשר ממנו על פירות אחרים, ולאחר שלשה אינו יכול לחזור בו, כי היכי דלא לישתכח תורת הפקר, ומיהו אינו פטור לגמרי, אלא עשאוהו כהפקר שלא לעשר ממנו על החיוב, אבל כיון דמדאורייתא אינו הפקר לא פטרוהו לגמרי, וחייבוהו שיעשר מיניה וביה וכדמסיק ריש לקיש במלתיה, והיינו דאקשינן עלה מן המפקיר את כרמו ולשחר עמד ובצרו, שאילו הוא פטור אפילו לריש לקיש מן המעשר לגמרי, מאי קא מקשה מיניה טפי לריש לקיש מעולא. ואם תאמר אם כן הא דאקשינן אי הכי אפילו מיום ראשון נמי (לא – לפי השי"מ) להוי הפקר [ואמר רבא – לפי השי"מ] מפני הרמאין, דמפקירין והדרין בהון. מאי קא מהני להון, דהא אפילו הדרי בהון חייבין הן לעשר מיהא מיניה וביה, יש לומר דניחא להו דליפקע מחיוב דאורייתא, ומכל מקום סיפא דקתני דלעולם יכול לחזור בו עד שלא זכה בו לא הוא ולא אחר, היינו טעמא משום דשאני שנה ושבוע דלא שכיחי דמפקרי, ובמלתא דלא שכיחי לא מתקנן ביה מידי דלא לישתכח תורת הפקר, ומיהו אפילו בכי הא תקינו בה דאם זכה בו הוא יהא כזוכה בהפקר, כדי שלא תחלק בין שזכה בו הוא בין שזוכה בו אחר, ולעולם חייבוהו אפילו לדידיה לעשר מיניה וביה. |
Nedarim 44a:3 | Steinsaltz on Nedarim 44a:3 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | Reish Lakish said: From the fact that the latter clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, the first clause is also in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And in the first clause, this is the reason that one cannot retract his declaration once three days have passed: It is an ordinance instituted by the Sages to ensure that the halakhic status of ownerlessness would not be forgotten. If one could retract his declaration of ownerless status after three days, people would not distinguish between a case where another took possession, where, according to Rabbi Yosei, one is unable to retract the declaration, and a case where another did not take possession, where, according to Rabbi Yosei, one is able to retract the declaration. The result would be that people would mistakenly conclude that ownerless status can always be reversed, even after it was claimed by another. Therefore, the Sages instituted a limit of three days, after which one may not retract his declaration. | ריש לקיש אמר: מדסיפא [מ כיון שסופה] של הברייתא הוא כשיטת ר' יוסי — רישא נמי [תחילתה גם כן] יש לפרשה כשיטת ר' יוסי. ורישא [ותחילתה] שנאמר בה שאינו יכול לחזור בו לאחר שלושה ימים, היינו טעמא [זהו הטעם] — שתקנת חכמים היא שאם כך לא לישתכח [תימצא] תורת הפקר, שאם יכול לחזור בו לעולם, יימצא שאין הפקר בעולם, אפילו כשיזכה בו אחר, שלא יבדילו בין זכה בו אחר ללא זכה. |
Nedarim 44a:4 | Ran on Nedarim 44a:4:1 | commentary | Nedarim | Ran on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara asks: If so, then let the Sages institute that the item is considered ownerless even from the first day as well and that he cannot retract his declaration at all. Rabba said: The reason that the Sages did not render the item ownerless from the first day is due to the swindlers, who declare the field ownerless in order to render the produce of the field exempt from the requirement of tithing, and then retract that declaration and immediately reclaim the field. Therefore, the Sages instituted that ownerless status takes effect only after three days. | אי הכי אפי' מיום ראשון להוי הפקר - כלומר הוה לן לתקוני דאפי' מיום ראשון להוי הפקר מהאי טעמא גופיה ומ''ש תוך ג' מאחר ג' ומפרקינן אמר רבא מפני הרמאין דמפקרין והדרין בהון כלומר שאפילו מתחלתן אינן מפקירין אלא כדי שיחזרו בהן ונמצא שאין הפקרן הפקר אלא הערמה בלבד ולפיכך כל ג' העמידו דבריהם על דין תורה אבל לאחר ג' ליכא למיחש להכי כדפרישית לעיל ואין ה''נ דהאי טעמא מפני הרמאין כי מוקמינן נמי בריש שמעתין רישא רבנן צריכין ליה כדפרישית לעיל אלא דכיון דהשתא דייקא טפי ברישא כי היכי דאפשר דתיקום כרבי יוסי מפרש לה נמי להאי טעמא ואין ה''נ דכי היכי דצריכין ליה לרבי יוסי כדי להעמידו על דין תורה צריכין ליה נמי לרבנן לאפוקי מדין תורה ולתקוני: ופרכי' אבל דאורייתא לא הוי הפקר ודלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור. אמכאן ואילך אין יכול לחזור בו פריך דקאמר דנהי דמדינא לרבי יוסי יכול לחזור בו ולא הוי הפקר תקון רבנן דליהוי הפקר ובודאי שחייבוהו במעשר כיון דמדאורייתא לא הוי הפקר דנהי שהיו יכולים לפטרו משום דהפקר ב''ד היה הפקר אפילו הכי לא באו חכמים להקל ולפטור מן המעשר מה שהוא חייב בו מן התורה וכיון שכן איכא למיחש דלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור דאמר זוכה זה ודאי כיון שזכוני חכמים במה שזכיתי הפקר גמור היה וחזרה דאידך מדינא לא כלום הוא וזה שחייבוני במעשר אינו אלא מדבריהם מפני גזירת הרמאים ששמעו חזרתו וחשבו שהיתה חזרה ואינה כלום שאילו כן היאך זכוני בהפקרו ואתי לעשורי מדבר זה שהוא סבור שיהא פטור על דבר אחר שהוא פטור מן הדין כגון חטין שגדלו בעציץ שאינו נקוב וסבור הוא דליהוו תרוייהו מדרבנן וליתא דמאי דזכי ביה זוכה מדאורייתא מחייב דכיון דחזרתו דמפקיר מהניא מדינא נמצא שאין זה זוכה מן ההפקר וכי מעשר מפירות הללו על אותן של עציץ שאינו נקוב הוה ליה מעשר מן החיוב על הפטור ובדין הוא דהוה מצי למיפרך דילמא אתי לעשורי מן הפטור על החיוב כלומר מפירות של עציץ שאינו נקוב על זה וחדא מנייהו נקט ובמאי דמפרקינן נמי מיפרקי כולהו פירכי דאמרי' כי מעשרת עשר מיניה וביה כלומר לא תעשר ממנו על מקום אחר ולא ממקום אחר עליו אלא עשר מיניה: |
Nedarim 44a:4 | Rashi on Nedarim 44a:4:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara asks: If so, then let the Sages institute that the item is considered ownerless even from the first day as well and that he cannot retract his declaration at all. Rabba said: The reason that the Sages did not render the item ownerless from the first day is due to the swindlers, who declare the field ownerless in order to render the produce of the field exempt from the requirement of tithing, and then retract that declaration and immediately reclaim the field. Therefore, the Sages instituted that ownerless status takes effect only after three days. | אי הכי אפילו מיום ראשון ליהוי הפקר - כדי שלא תשתכח כו': |
Nedarim 44a:4 | Rashi on Nedarim 44a:4:2 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara asks: If so, then let the Sages institute that the item is considered ownerless even from the first day as well and that he cannot retract his declaration at all. Rabba said: The reason that the Sages did not render the item ownerless from the first day is due to the swindlers, who declare the field ownerless in order to render the produce of the field exempt from the requirement of tithing, and then retract that declaration and immediately reclaim the field. Therefore, the Sages instituted that ownerless status takes effect only after three days. | אמר רבה - בדין הוא דלהוי הפקר מדרבנן אלא מפני הרמאין דבעי לאפקועי שדותם מתרומה ומעשר ואפקרי להו ואי אמרינן דלאלתר הוי הפקר ופטור מן המעשר הדרי מחזקי בהו ואדהכי כל שלשה ימים לא הוי הפקר לגבי איהו דסברי מתוך כך אתי ומחזיק ביה והוי דיליה ומימנעי ולא מפקרי ולעולם אפילו לאחר שלשה ימים לא הוי הפקר מדאורייתא עד דאתי לרשות זוכה: |
Nedarim 44a:4 | Tosafot on Nedarim 44a:4:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara asks: If so, then let the Sages institute that the item is considered ownerless even from the first day as well and that he cannot retract his declaration at all. Rabba said: The reason that the Sages did not render the item ownerless from the first day is due to the swindlers, who declare the field ownerless in order to render the produce of the field exempt from the requirement of tithing, and then retract that declaration and immediately reclaim the field. Therefore, the Sages instituted that ownerless status takes effect only after three days. | אי הכי אפי' מיום ראשון נמי - כיון דחיישינן לשלא תשתכח תורת הפקר ושביק שיטתו דלא חל עד דאתי לרשות זוכה היה לו לפטור מיום ראשון. בשלמא לעולא דמוקי לה כרבנן דאמרי כשיטתייהו דמודר שלא תשתכח מפני הרמאין דמדאורייתא לא הוי הפקר אלא נתנו הכתוב לחכמים ויש לנו לפרש הפקר דאורייתא במקום דלא אתי לידי רמאות דעיקר הפקר לא מצינו אלא בשביעית והתם לא אתי לידי רמאות דאינו יכול להחליף שביעית ולומר זאת ששית ודומיא דשביעית דלא אתי לידי רמאות כגון אחר שלשה הוי הפקר אבל תוך שלשה לא ור' יוסי אוסר במתניתין מפני רמאין תוך שלשה אבל לאחר שלשה יהנה המודר לא משום מתנת בית חורון אלא משום דאורייתא לא הוה הפקר כל כמה דיכול ליתי לידי רמאות כך פירש האביעזר - צ''ע דהא תניא (לעיל נדרים דף מג:) דהפקר אם היה קודם נדרו אז יכול ליהנות אבל לאחר לא יהנה לעולם אפילו לאחר שלשה ואם כן הרי תוך שלשה הואיל דהפקר מדאורייתא הוי הפקר ויש כח ביד חכמים לבטל ההפקר מפני הרמאין ומאי פריך ודילמא אתי לעשורי ודאי אינו חייב מן התורה אפילו תוך שלשה מאחר שזכה וחכמים גזרו מפני הרמאים ומעשר מיניה וביה אבל לאחר שלשה מוכח מילתא דלאו רמאות הוא ואוקמוה רבנן אדאורייתא ובמתניתין דאוסר ר' יוסי במדיר משום דחיישינן לרמאות אבל כשהפקיר קודם נדרו אין שם רמאות דאנן סהדי דלאו לרמאות קמיכוין אבל אין דין מדיר ודין הפקר שוין דמדיר אם הפקירו קודם לנדרו מותר מיד שייך למיגזר וכן נדרו קודם אסור אף לאחר שלשה: |
Nedarim 44a:4 | Steinsaltz on Nedarim 44a:4 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara asks: If so, then let the Sages institute that the item is considered ownerless even from the first day as well and that he cannot retract his declaration at all. Rabba said: The reason that the Sages did not render the item ownerless from the first day is due to the swindlers, who declare the field ownerless in order to render the produce of the field exempt from the requirement of tithing, and then retract that declaration and immediately reclaim the field. Therefore, the Sages instituted that ownerless status takes effect only after three days. | ושואלים: אי הכי [אם כך] אפילו מיום הראשון נמי ליהוי [גם כן שיהא] הפקר מוחלט, ולא יוכל לחזור בו! אמר רבה: הטעם שאין ההפקר נחשב מן היום הראשון הוא מפני הרמאין, ש מפקירין והדרין בהון [וחוזרים בהם] וכל ההפקר הזה הוא רק כדי להפקיע את השדה מחובת המעשר, לפי שהפקר פוטר ממעשרות, ואחר כך חוזרים בהם מיד, ומשום כך תיקנו שלא יחול דין הפקר עד לאחר שלושה ימים. |
Nedarim 44a:5 | Rashi on Nedarim 44b:1:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara asks: The Sages instituted that one cannot retract his declaration of ownerless status once three days have passed. However, by Torah law, isn't the item ownerless according to Rabbi Yosei, regardless of when he retracted his declaration as long as no other person acquired it? | ופריך אבל מדאורייתא לא הוי הפקר ודילמא אתי לעשורי מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור - דכיון דאמרת דכל שלשה ימים לא הוי הפקר לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואמרינן ליה דליתרום האי דהפקיר סבר המפקיר ודאי מדאורייתא הוי הפקר והפקר פטור מלאפרושי מיניה תרומה ומעשר אלא מדרבנן הוא דמחייבי לאפרושי מפני הרמאין ואתו לעשורי מן החיוב על הפטור דדילמא אית ליה עציץ שאינו נקוב דחייב לעשורי מדרבנן ולא מדאורייתא דלא קרינא ביה היוצא השדה ואמר האי מדרבנן והאי מדרבנן ומפריש מהאי דהפקר אהאי עציץ שאינו נקוב והתורה אמרה והרמותם ממנו מן החיוב על החיוב ולא מן הפטור על החיוב מפני שנראה כפודה תרומה כאדם זה שפודה הקדשו במעות ותרומה ומעשר אין להם פדיון לעולם הלכך אפילו מן החיוב לא אמרו לתרום אלא מן המוקף ומ"מ אם תרם מזה על זה שלא מן המוקף תרומה הואיל שזה וזה חייב הוא. ל"א אם אמרת דמכאן ואילך אין יכול לחזור בו דמדרבנן הוי הפקר אבל מדאורייתא לא הוי הפקר השתא נמי אתי מיניה חורבא דהאי מפקיר סבר אפילו מדאורייתא הוי הפקר והאי דמחייב תרומה ומעשר מדרבנן הוא ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ע"א דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור דאם היו מאה כורין נ' של חיוב וחמשים של פטור והפריש מן החיוב על הפטור כור דהשתא מפקע ליה לההוא כור מתורת חלה ואתי מיניה חורבא לעולם: |
Nedarim 44a:5 | Steinsaltz on Nedarim 44a:5 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara asks: The Sages instituted that one cannot retract his declaration of ownerless status once three days have passed. However, by Torah law, isn't the item ownerless according to Rabbi Yosei, regardless of when he retracted his declaration as long as no other person acquired it? | ושואלים: אבל האם לשיטה זו דאורייתא [מן התורה] לא הוי [אין זה] הפקר לדעת ר' יוסי, ואם יחזור בו אפילו לאחר שלושה ימים ויבטל את ההפקר בכל עת, בטל ההפקר מעיקרו? |
Nedarim 44b:1 | Rashi on Nedarim 44b:1:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | And that ordinance could lead to a problem, as perhaps he will come to tithe from produce that requires tithing by Torah law for produce exempt from tithing by Torah law and from produce exempt from tithing by Torah law for produce that requires tithing by Torah law. By Torah law, the produce is not ownerless and requires tithing. However, due to the ordinance, people might relate to it as ownerless produce and assume that one is exempt from tithing it. Alternatively, they will erroneously conclude that the obligation to tithe from that produce is by rabbinic law and will tithe produce from it that one is exempt from tithing by Torah law, or they will tithe that produce from produce that one is exempt from tithing by Torah law. The result will be produce that is not properly tithed, as one may tithe produce that one is obligated to tithe by Torah law only from other produce that one is obligated to tithe by Torah law. | ופריך אבל מדאורייתא לא הוי הפקר ודילמא אתי לעשורי מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור - דכיון דאמרת דכל שלשה ימים לא הוי הפקר לא מדאורייתא ולא מדרבנן ואמרינן ליה דליתרום האי דהפקיר סבר המפקיר ודאי מדאורייתא הוי הפקר והפקר פטור מלאפרושי מיניה תרומה ומעשר אלא מדרבנן הוא דמחייבי לאפרושי מפני הרמאין ואתו לעשורי מן החיוב על הפטור דדילמא אית ליה עציץ שאינו נקוב דחייב לעשורי מדרבנן ולא מדאורייתא דלא קרינא ביה היוצא השדה ואמר האי מדרבנן והאי מדרבנן ומפריש מהאי דהפקר אהאי עציץ שאינו נקוב והתורה אמרה והרמותם ממנו מן החיוב על החיוב ולא מן הפטור על החיוב מפני שנראה כפודה תרומה כאדם זה שפודה הקדשו במעות ותרומה ומעשר אין להם פדיון לעולם הלכך אפילו מן החיוב לא אמרו לתרום אלא מן המוקף ומ"מ אם תרם מזה על זה שלא מן המוקף תרומה הואיל שזה וזה חייב הוא. ל"א אם אמרת דמכאן ואילך אין יכול לחזור בו דמדרבנן הוי הפקר אבל מדאורייתא לא הוי הפקר השתא נמי אתי מיניה חורבא דהאי מפקיר סבר אפילו מדאורייתא הוי הפקר והאי דמחייב תרומה ומעשר מדרבנן הוא ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ע"א דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור דאם היו מאה כורין נ' של חיוב וחמשים של פטור והפריש מן החיוב על הפטור כור דהשתא מפקע ליה לההוא כור מתורת חלה ואתי מיניה חורבא לעולם: |
Nedarim 44b:1 | Tosafot on Nedarim 44b:1:1 | commentary | Nedarim | Tosafot on Nedarim | Talmud | Talmud | And that ordinance could lead to a problem, as perhaps he will come to tithe from produce that requires tithing by Torah law for produce exempt from tithing by Torah law and from produce exempt from tithing by Torah law for produce that requires tithing by Torah law. By Torah law, the produce is not ownerless and requires tithing. However, due to the ordinance, people might relate to it as ownerless produce and assume that one is exempt from tithing it. Alternatively, they will erroneously conclude that the obligation to tithe from that produce is by rabbinic law and will tithe produce from it that one is exempt from tithing by Torah law, or they will tithe that produce from produce that one is exempt from tithing by Torah law. The result will be produce that is not properly tithed, as one may tithe produce that one is obligated to tithe by Torah law only from other produce that one is obligated to tithe by Torah law. | ודלמא אתי לעשורי מן החיוב על הפטור - לפר''ת דתוך שלשה לא הוי הפקר ולעולא פריך דמוקי לה כרבנן דאמרי לעיל דמדאורייתא הוי הפקר ומדרבנן הוא חייב במעשר וכן בסיפא עד שלא זכה בה בין הוא בין אחר יכול לחזור בו ואם כן אתי לעשורי מן החיוב על הפטור אבל לפיר''י פריך לתרוייהו כיון דמדאורייתא הוי הפקר ומעשר מיניה וביה: |
Nedarim 44b:1 | Steinsaltz on Nedarim 44b:1 | commentary | Nedarim | Steinsaltz on Nedarim | Talmud | Talmud | And that ordinance could lead to a problem, as perhaps he will come to tithe from produce that requires tithing by Torah law for produce exempt from tithing by Torah law and from produce exempt from tithing by Torah law for produce that requires tithing by Torah law. By Torah law, the produce is not ownerless and requires tithing. However, due to the ordinance, people might relate to it as ownerless produce and assume that one is exempt from tithing it. Alternatively, they will erroneously conclude that the obligation to tithe from that produce is by rabbinic law and will tithe produce from it that one is exempt from tithing by Torah law, or they will tithe that produce from produce that one is exempt from tithing by Torah law. The result will be produce that is not properly tithed, as one may tithe produce that one is obligated to tithe by Torah law only from other produce that one is obligated to tithe by Torah law. | ודלמא אתי לעשורי [ושמא יבוא לעשר] מן החיוב על הפטור, ומן הפטור על החיוב. שאם מדין תורה אין זה הפקר, הריהו חייב במעשרות, וכיון שתיקנו שיהא דינו כהפקר סבורים אנשים שהוא הפקר ממש ולא יפרישו ממנו מעשרות. או שיחשבו שדין הפרשה ממנו הוא רק מדברי סופרים ויבואו להפריש עליו ממה שאינו חייב בהפרשה מדין תורה, או להיפך, ונמצא שלא יהיו הפירות מעושרים ומתוקנים כראוי! |
Nedarim 44b:1 | Pesachim 51a:2 | mesorat hashas | Nedarim | Pesachim | Talmud | Talmud | And that ordinance could lead to a problem, as perhaps he will come to tithe from produce that requires tithing by Torah law for produce exempt from tithing by Torah law and from produce exempt from tithing by Torah law for produce that requires tithing by Torah law. By Torah law, the produce is not ownerless and requires tithing. However, due to the ordinance, people might relate to it as ownerless produce and assume that one is exempt from tithing it. Alternatively, they will erroneously conclude that the obligation to tithe from that produce is by rabbinic law and will tithe produce from it that one is exempt from tithing by Torah law, or they will tithe that produce from produce that one is exempt from tithing by Torah law. The result will be produce that is not properly tithed, as one may tithe produce that one is obligated to tithe by Torah law only from other produce that one is obligated to tithe by Torah law. | Rather, Rav Ashi said: We see, if the majority of people in that place eat rice, do not let a non-priest eat halla in their presence, lest the halakhic category of halla be forgotten from them. And if most of them eat grain, let a non-priest eat halla separated from rice dough in their presence, lest they separate halla from grain, from which separating halla is a requirement, on behalf of rice from which separating halla is an exemption, in which case the priest eating the halla would be eating bread from which halla was not separated; or from that which is an exemption on behalf of that which is a requirement, in which case the person eating the grain bread would be eating bread from which halla was not separated. |
Nedarim 44b:1 | Yoma 10b:1 | mesorat hashas | Nedarim | Yoma | Talmud | Talmud | And that ordinance could lead to a problem, as perhaps he will come to tithe from produce that requires tithing by Torah law for produce exempt from tithing by Torah law and from produce exempt from tithing by Torah law for produce that requires tithing by Torah law. By Torah law, the produce is not ownerless and requires tithing. However, due to the ordinance, people might relate to it as ownerless produce and assume that one is exempt from tithing it. Alternatively, they will erroneously conclude that the obligation to tithe from that produce is by rabbinic law and will tithe produce from it that one is exempt from tithing by Torah law, or they will tithe that produce from produce that one is exempt from tithing by Torah law. The result will be produce that is not properly tithed, as one may tithe produce that one is obligated to tithe by Torah law only from other produce that one is obligated to tithe by Torah law. | In that case, there is the concern lest one come to separate tithes from the obligated produce to fulfill the obligation for the exempt produce, or from the exempt produce to fulfill the obligation for the obligated produce. Produce that one is obligated to tithe by rabbinic law has the status of exempt produce by Torah law. Since it is difficult to distinguish between produce that one is obligated to tithe by Torah law and produce that one is obligated to tithe by rabbinic law, one might seek to fulfill his obligation by separating tithes from one for the other. In both cases, both the produce designated as a tithe and the produce for which it was tithed would retain the status of untithed produce. Therefore, Rabbi Yehuda could not have said that a sukka is considered a house by rabbinic law. |
Nedarim 44b:2 | Rashi on Nedarim 44b:2:1 | commentary | Nedarim | Rashi on Nedarim | Talmud | Talmud | The Gemara answers: That problem will not arise, because if the declaration of ownerless status is retracted after three days, we say to the person who ultimately takes possession of the produce: When you tithe, tithe from that produce itself. In that way, the above problem does not arise. | לא אתי לידי תקלה דאמרי' ליה כי מעשרת מהאי הפקר מיניה וביה: |